מפת הזירות

ייעוד חופש הביטוי בדמוקרטיה; המגבלות והמפגש בין העקרון למציאות — הגורמים המקשים על חופש הביטוי.

בחינת גבולות החופש.

הסאטירה מאתגרת את העקרון ומותחת את גבולותיו.

טכנולוגיה חדשה מייצרת אתגרים חדשים; האלגוריתם כמגדיר חדש של העקרון ושל הגבולות.

גבולות המותר והאסור בתכנים המדמים מציאות.

חופש ביטוי מול ייצוג מגדרי ראוי; הצגת ביטויים של אלימות/גזענות וכו'.

גבולות חופש הביטוי בהקשר הספורטיבי.

חופש ביטוי מול ייצוג מגדרי, סטריאוטיפים ומיעוטים.

התקשורת אינה מתארת את המציאות אלא מבנה אותה — ולכך השלכות פוליטיות. גורמים פוליטיים וכלכליים מעצבים את ההבנייה, לצד גישה ביקורתית. כולל הבניית זהות: מגדרית, לאומית ונורמטיבית.

כיצד תפקידי התקשורת ומרכיבי התהליך התקשורתי פועלים להבניית המציאות.

חדשות לא כמראה של המציאות אלא כהבנייה — כתוצאה מאילוצים פנים-תקשורתיים וממעורבות חיצונית.

הבניית מציאות תוך הלעגה והקצנה — מה זה עושה לאמון הציבור בממסד ולדמוקרטיה? איזו מציאות זה מבנה?

שינויים טכנולוגיים מובילים לעיצוב שונה של הבניית המציאות; תפקיד הרשתות והאלגוריתם.

תיאור התכנים כ"מציאות" — לוקחים חלק בהבנייה; הצגת האידיאל (היופי, המגדרי, התפקידי).

מרכיבי התהליך התקשורתי במצב של גלובליזציה: מוען / נמען / מדיום וכו'.

חדשות = עיצוב המציאות בעידן גלובלי; תקשורת ישראלית נאבקת מול גורמים כלכליים וטכנולוגיים גלובליים חזקים הרבה יותר.

התפשטות דימויים כמו ממים וגיפים ברשתות; עד כמה יש אימוץ דימויים גלובליים, יצירת מקומיים או עיצוב מחדש באופי מקומי.

מדיה גלובלית = העצמת גלובליזציה על חשבון הזהות הלוקלית; מנגד — מעוררת זהויות מקומיות-קהילתיות. נוצרים מצבים היברידיים של גלוקליות במינונים שונים.

ז'אנרים גלובליים שמעצבים את התרבות שלנו; לתוכם יוצקים תכנים ומשתתפים לוקליים.

תרבות וז'אנר גלובלי שמעצבים תכנים מקומיים; תכנים מקומיים המעוצבים מראש עם מאפיינים גלובליים כדי להתקבל בעולם.

עליית ספורט גלובלי על חשבון ספורט מקומי; העברת משאבים לסיקור גלובלי על חשבון מקומי.

התמזגות משרדי פרסום מקומיים לתוך בינלאומיים = צורות ותכנים זורמים בחופשיות; הצבת אידיאלים אמריקאיים לתרבויות מקומיות.

בכל זירה: יש קהלים שונים שצורכים ז'אנר או מדיום כדי לספק צרכים מסוימים (אישיים או חברתיים). הקהל אינו גוש אחיד אלא מגוון קבוצות ופרטים — מכאן הגיוון בצריכת המדיה; לעיתים אותה צריכה מספקת צרכים שונים.

חשיבות של תקשורת פתוחה, חופשית וחזקה למדינה דמוקרטית עם מגוון קבוצות.

מי הם המוענים ומי הנמענים של המסר? מי לא מיוצג/פחות מיוצג?

מי מיוצג ומי לא — גם מצד התקשורת (אנשי חדשות, כתבים, עורכים) וגם מצד המרואיינים.

יחס לקבוצות ומיעוטים בסאטירה — הלעגה? הקצנה? מתן פתחון פה או הקטנה?

האם מדיה דיגיטלית יכולה לקדם מיעוטים וקבוצות, או שהחזקים מתחזקים עוד יותר?

שימוש במיעוטים ובדמויות מייצגות קבוצות כדי לחדד מאבקים ומתחים חברתיים — לצורך רייטינג.

ייצוג קהילות ומגדרים — מה מעצב ומה ההשלכות.

ספורט מאפשר ייצוג מיעוטים באופן שונה, או באופן שמחזק את התפיסה השלטת?

היחס למיעוטים והייצוג שלהם לצורך הגדרת קהל הצרכנים.

ניסיון לא להגביל את התקשורת בחוק אלא לתת לה להחליט בעצמה על המגבלות. בכל נושא: גם אם החוק מרשה — האם יש כללים שאינם חוקים אך מגבילים? לדון גם ברצוי וגם במצוי.

כללי אתיקה עיתונאית ותקנון אתיקה — הסדרת העבודה בלי הגבלה חיצונית.

כללי אתיקה: מה מותר ומה אסור; מה ההשלכות של סאטירה.

הקושי להחיל חוקים ורגולציה בפלטפורמות דיגיטליות; האם אתיקה היא פתרון אפשרי (ברמה הכללית והאישית/קהילתית)?

גם אם מותר על פי החוק — מהם גבולות האתיקה: משימות חריגות ומשפילות, או ליהוק אנשים לא נורמטיביים.

אתיקה וכללי הגבלה עצמית: הצגת אלימות. ⚠

אתיקה בין חוק למציאות: הצגת ספורטאים במצבים לא שגרתיים (לבוש, התנהגות). ⚠

הצגת נשים ומיעוטים בצורה משפילה — מותרת, אבל אתית?

כיצד טכנולוגיה של תקשורת מעצבת את החיים הדמוקרטיים; תופעות כמו פייק ניוז, בוטים ורשתות חברתיות שמשנות את הפוליטיקה.

חשיבות המרכיב של ה"ערוץ"; הטכנולוגיה בתהליך התקשורת — יחסים וכוח בין מרכיבי התהליך.

"המדיום הוא המסר": טכנולוגיית תקשורת כגורם מרכזי בעיצוב התכנים החדשותיים; אינטרנט וטלפון נייד = כל אזרח עיתונאי; פייק ניוז.

טכנולוגיה מעצבת הומור: ממים מעצבים ז'אנרים ותכנים של הומור לוקלי; מאפשרת לאזרחים לייצר ממים ותכנים ויראליים.

תרבות דיגיטלית = תרבות חדשה שמעוצבת על ידי טכנולוגיה חדשה; משפיעה על הפרט ועל החברה.

תופעות כמו "האח הגדול"/"הישרדות" כחלק מתרבות טכנולוגית של מעקב אחרי עצמנו ו"חשיפת" החיים ה"אמיתיים".

טכנולוגיה מאפשרת יצירת קליפים ולא רק צפייה בהם; השפעתה על עיצוב והתפשטות הקליפים.

טכנולוגיה מעצבת ספורט: VAR, קלוז-אפ.

טרגוט פרסומות באופן אישי וקהילתי; הרשת "יודעת" מה אני מחפש ומה אני "צריך", ומייצרת צרכים נוספים.

תפקידי תקשורת בדמוקרטיה: חופש מידע, רשות רביעית, פלורליזם.

האם אפשר לסקר בלי לפרשן? בלי מסגור? איזה מסגור עושים ומדוע? איזו הבניית מציאות יש בסיקור ובפרשנות?

איך משתלב בידור ושחרור קיטור עם הביקורת שבסאטירה — יותר בידור או יותר ביקורת?

התנקזות כלל התפקידים למכשיר אחד ולבעלים אחד — מה ההשלכות?

מה ההשלכות של בידור על ייצוג/מעמד בחברה ועל ייצוג מגדרי? ⚠

התקשורת כמכשיר בידי החברות — מעודדת חברת צרכנות.

יחסי הכוח בין מרכיבי התהליך התקשורתי; מהו סדר היום, מה זה מלמד על החברה, ומי הגורמים המעצבים את סדר היום החברתי.

מי בחדשות מעצב את סדר היום, ואילו כוחות?

סאטירה מעלה סוגיות על סדר היום ("היהודים באים", "ארץ נהדרת") — סוגיות שלעיתים קשה להעלות בז'אנרים אחרים.

כיצד מעוצב סדר היום בתרבות דיגיטלית: שחקנים חדשים כמו אלגוריתם, רשתות חברתיות ומנועי חיפוש בעיצוב סדר היום החברתי, הקהילתי והאישי.

תכניות ריאליטי מעלות על סדר היום תופעות חברתיות (שסעים, תרבויות של מיעוטים).

אפשרות להעלות נושאים על סדר היום באמצעות קליפים ולהפיצם ברשתות (יוטיוב, טיקטוק); את מי סדר היום משרת ואת מי מקפח.

סדר יום ספורטיבי: מי מעצב וכיצד מעצבים.

נושאים שעל סדר היום נכנסים לפרסומת, והפוך — נושאים שפרסומות מעלות על סדר היום (מגדר).

גישות שונות נותנות כוח שונה למוען ולנמען בקביעת המשמעות (מסגור בין מרכיבי התהליך התקשורתי).

איך יוצרים משמעויות קונוטטיביות? חשיבות החברה וההקשר בעיצוב המשמעויות (צילום איקוני וגם צילום חדשותי).

שימוש רחב במשמעות קונוטטיבית; שאילת קונוטציות מעולם א' לעולם ב' כדי ליצור אי-הלימה.

מעבר חופשי של דימויים ברשתות ועיצוב קונוטציות ברמה הגלובלית / ברחבי הרשתות.

ריאליטי מבנה משמעויות: זהויות של קבוצות שונות בחברה.

משמעויות קונוטטיביות לעיצוב זהות לאומית או מגדרית; איזה שימוש עושים בזה החברה וכלי התקשורת.

הפרסומות משתמשות בעולם המשמעויות הקונוטטיביות וגם מעצבות אותן.

החברה מורכבת מקבוצות במאבק על משאבים. התקשורת משרתת את החזקים (שייכת לבעלי ההון או מושפעת מאליטה פוליטית), ולכן מבנה מציאות מנקודת מבט של הקבוצה החזקה — מכאן חשיבות התקשורת הביקורתית.

יחסי הכוח בין מוען לנמען; בחינת יחסי הכוח במצבים תקשורתיים שונים.

החדשות מציגות את הערכים המרכזיים של הקבוצה החזקה. עד כמה הן מציגות תמונה ביקורתית, או משכפלות את יחסי הכוח?

סאטירה מסמנת מה מגוחך ומה נלעג — ובכך את הראוי והמקובל (הערכים ההגמוניים). ביקורת אמיתית, או שחרור קיטור שמשמר את הקיים?

הטכנולוגיה משנה את ההגמוניה, מחזקת אותה, או מעלה הגמוניה חדשה (גלובלית/טכנולוגית)? למשל חדשנות כערך רצוי.

אילו ערכים מוצגים כחיוביים (תחרותיות), אילו קבוצות מוצגות כחזקות ואילו משתתפים מייצגים חלשים.

כיצד ערכים הגמוניים מועברים בקליפים — של אמנים מפורסמים ושל יוטיוברים בולטים — ומחלחלים לקליפים ש"אנחנו" מפיקים ומעלים לרשת.

הצגת ערכים לאומיים, תחרותיות והצלחה כערכים נעלים — את מי זה משרת?

הצגת "אידיאלים" שיש לשאוף אליהם = הצגת הגמוניה (ייצוג מגדרי, תפקידים משפחתיים ועוד). חברה צרכנית ש"בולעת" כל ביקורת.

אלימות כבעיה בחברה דמוקרטית; עד כמה התקשורת מעודדת או ממתנת אלימות (למשל סתימת פיות המובילה לאלימות)? עד כמה אלימות "מזהמת" את השיח הפוליטי ומעודדת ספירלת שתיקה?

אלימות כחלק מרכזי בסדר היום: מלחמות, אירועים אלימים, אלימות כלכלית — עד כמה זה מקהה חושים ורגישות? כיצד משתמשים באלימות לרייטינג? בריונות כלפי עיתונאים.

עד כמה הומור מכסה על תכנים אלימים? שימוש באלימות כדי להשיג צחוק ורייטינג; להפריד בין הומור, סאטירה ולעג.

רשתות ואנונימיות = עידוד לאלימות ולהסתה; בריונות ברשת; משחקי מחשב אלימים; מאפייני התרבות הדיגיטלית שמעודדים בריונות.

בריונות ברשת כלפי משתתפי ריאליטי; הרשת כמרחב לשיח אלים שממשיך את התוכניות ומנסה להשפיע עליהן.

סוגי אלימות בקליפים: מעשית, מינית, מילולית, העמדה; ממים והומור ויראלי שמציגים אלימות — מדוע פופולרי?

שידור אלימות: אירועים החורגים מהנורמה וענפי ספורט אלימים (אגרוף, פוטבול) — עד כמה השידור נותן לגיטימציה לאלימות? בריונות אוהדים ברשת.

אלימות כאמצעי ש"מוכר" מוצרים; אלימות בצורה שונה — מגדרית למשל.

רשתות חברתיות כמכשיר להשמעת קולם של האזרח והפוליטיקאי — דיבור ישיר.

שינויים בתפקידי מוען/נמען; טשטוש בין תקשורת בינאישית לתקשורת המונים.

רשתות חברתיות ככלי של עיתונאים ופוליטיקאים לדבר ישירות מול הציבור.

התקשורת הדיגיטלית "בולעת" מדיה מסורתית ומכנסת הכול למכשיר הנייד; טשטוש בין פרטי להמונים.

רשתות חברתיות כתקשורת "פרטית" של ספורטאים — אך גם תקשורת המונים.

רשתות חברתיות כמדיום פרסומי: דף אישי או תקשורת המונים מסוג חדש?

ייתכן שיש כאן הרבה יותר כוח למעט מאוד אנשים; מי ששולט באלגוריתם ומעצב את הבינה המלאכותית שולט בצורה חזקה ומוחלטת במרחב הציבורי.

פעולות שיבוצעו בידי מחשבים במקום בני אדם — האם יאבדו את זווית הראייה האנושית או ילמדו אותה? האם יעצבו נקודות מבט חדשות או יחקו קיימות ביעילות רבה יותר? האם יתאימו את הבניית המציאות לכל קהילה/פרט כך שכל קבוצה תראה מציאות מעט שונה?

האם מחשב יכול להבין הומור? אירוניה? מתי אומרים משהו בקריצה או בכפל משמעות?

אחת התופעות המתפשטות בתרבות הדיגיטלית — בתקשורת בין אנשים ומכונות, בלמידה, בעיצוב ויזואלי וטקסטואלי; מביאה את השילוב בין אדם למחשב לרמה שונה.

שימוש בבינה מלאכותית ממקד את השיווק והפרסום, אך גם מעצים פיקוח וחדירה לפרטיות ולמידה על האנשים.

מכשיר לדמוקרטיה: ייצוג ופנייה לכלל הקבוצות (לרבות הלא-רווחיות); יצירת מרחב ציבורי ראוי; עצמאות עיתונאית; תקשורת כרשות רביעית.

כיצד ממלא את תפקידי התקשורת (מול המסחרי) ומה ההשלכות; עבודה עיתונאית ומילוי ערכים מקצועיים; ייצוג המציאות בצורה מקצועית ולא מוטה.

עצמאות מבטיחה יכולת לעשות סאטירה ביקורתית וכואבת (למשל "היהודים באים" והתגובות בציבור הדתי).

לשידור הציבורי שלוחות ברשתות ("כאן דיגיטל", "כאן לנוער") שמייצרות תכנים מצליחים — בהתאם לחוק התאגיד ומטרותיו.

מעט ריאליטי, ואם יש — מסוג שונה ("בואו לאכול איתי") — על מה זה מלמד?

מאפשר שידורים בחינם באירועים בעלי משמעות חברתית/לאומית (נבחרות, אולימפיאדה).

חופש מפרסום — מה זה מאפשר? במה ניכר השוני? האם באמת חופשי? מה לגבי פרסום סמוי? עד כמה בולטת בו תרבות הצריכה?

התקשורת כחלק מהחברה שבתוכה ולמענה היא פועלת; אמצעי לגיבוש קהילה (חיברות) ולכן מתחשבת בחברה.

כיצד התקשורת מפעילה אחריות חברתית בתפקידיה השונים.

כיצד האחריות החברתית משתתפת בעיצוב/הבניית המציאות בשידורי החדשות? מה בוחרים לא לשדר או כיצד לשדר ומדוע?

האם בהומור ובסאטירה יש פחות אחריות חברתית? האם שיקולים כאלה באים לידי ביטוי וכיצד?

רשתות חברתיות שאינן פועלות מתוך אחריות חברתית; הן גם כלי לברוח מאחריות וגם מפריעות.

מה מגבילים בשידורי ריאליטי מתוך אחריות חברתית (אלימות, גזענות, מגדר, סטריאוטיפים, ביטויים קיצוניים)? מי בוחר ואילו שיקולים מנחים?

מה בוחרים לא לשדר בספורט (אלימות, גזענות)? כיצד ממסגרים זאת ופועלים נגד האינטרסים המסחריים מתוך אחריות חברתית.

האם שיקולי אחריות חברתית מופעלים בשדה הפרסום? מתי וכיצד?