📷

זירה 3: הצגת המציאות בתקשורת

📌

1. תמצית הזירה

ז'אנר החדשות הוא אחד הנצפים והוותיקים ביותר במדיה השונים בתקשורת. קיימת נטייה לייחס לחדשות ערך אמת גבוה — כלומר, אמון הציבור כי החדשות מעבירות את תמונת המציאות בצורה מהימנה. נראה כי החדשות משלבות ממד ויזואלי וקולי יחד עם רטוריקה וטון של אובייקטיביות, ובצירוף הנורמות התרבותיות שבמסגרתן נוצרים ונצרכים תוצרי החדשות — מתקבל "רושם של אמת". לפיכך, נחוץ שבעתיים להבין את התהליכים שלוקחים חלק בעיצוב החדשות ואת המרכיבים שגורמים לערך האמת הגבוה שלו זוכים שידורים אלו. ...

בזירה נדון בגורמים תוך-תקשורתיים (ערכים עיתונאיים, עבודה עיתונאית) וגם בגורמים חוץ-תקשורתיים (פוליטיקה וכלכלה) שלוקחים חלק בעיצוב התכנים. כחלק מהזירה נעשה "זום אין" ונתמקד בז'אנר מיוחד — הצילום העיתונאי — שיש לו מקום מרכזי בהבניית המציאות ובהנצחתה.
📖

2. נרטיב הזירה

מאחר שכל מציאות מגיעה אלינו באמצעות תיווך (שפה, סמלים ועוד), קיים תמיד פער בין האירועים לבין הצגתם ובין האופן שבו הם נתפסים. כל טקסט תקשורתי הוא נרטיבי — הוא מבטא נקודת מבט מסוימת (של כתב, של עורך, של ארגון תקשורת) ומשקף את המציאות כפי שהיא נתפסת מבעד לעיניים ולמערכת הערכים של העיתונאים. במילים אחרות, הטקסט החדשותי אינו "האמת", אלא האמת הסובייקטיבית של העיתונאים שעיצבו אותו. השפה המילולית והתקשורתית עוצבו על ידי גורמים בעלי כוח וסמכות, ולהם תפקיד מכריע באופן שבו התקשורת מציגה תכנים על העולם ומבנה את המציאות עבור האזרחים. הזירה ממחישה כיצד גורמים מקצועיים, כלכליים, פוליטיים ואישיים מעצבים את תיווך המציאות בז'אנר החדשות ובצילום העיתונאי — לכך חשיבות רבה, שכן לחדשות ולצילום כוח רב בהבניית המציאות ובהנצחתה, והקהל מעצב את תפיסת עולמו ואת החלטותיו היומיומיות על בסיס המידע החדשותי.
📑

3. תת-נושאים ללימוד הזירה

בזירה נכיר את מגוון הגורמים שמשתתפים בתהליך המורכב של יצירת טקסט תקשורתי-חדשותי: מקצועיים, רעיוניים, כלכליים, פוליטיים, טכנולוגיים ועוד. ההיכרות עם גורמים אלו תעמיק את ההבנה שהתקשורת — גם החדשותית — אינה אובייקטיבית אלא נרטיבית, ותמחיש כיצד התקשורת מבנה מציאות. ...

תת-הנושאים:
1. סוגים שונים של ערוצי חדשות, חדשות ועיתונות: חדשות רכות, קשות, עיתונאי שומר סף, פרקליט, עיתונות חוקרת, עיתונות עצמאית, עיתונות מגזרית.
2. עבודה עיתונאית — ערכים, פרקטיקה והשלכות על הציבור: אובייקטיביות, דיוק, איזון, מהו ערך חדשותי והקריטריונים לקביעתו, חמשת הממים, עובדה ודעה, ספין תקשורתי, גישת סדר היום, מרכז-פריפריה, ספירלת השתיקה.
3. השפעות של תקשורת דיגיטלית על עבודה עיתונאית: שינוי בהגדרות המסורתיות, שינויים בדפוסי העבודה והצריכה של חדשות.
4. סוגים של צילום עיתונאי: צילום חדשות, צילום מגזין, צילום איקוני, צילומי סבל, עייפות מחמלה.
5. כיצד מעצבים ומבנים משמעות בצילום ובחדשות: דנוטציה/קונוטציה, מסגור, הבנייה חברתית של המציאות.
🎯

4. מטרות אופרטיביות

אוריינות תקשורתית — תפיסת התקשורת כמבנה מציאות ולא רק כמשקפת אותה:
• התלמידים ידעו להסביר מהי הבניית המציאות וכיצד היא מתרחשת בתוצרי חדשות ובתצלומי עיתונות.
• התלמידים יסבירו מהו ערך חדשותי, וינתחו ידיעה לפי ששת הקריטריונים ההופכים אירוע לחדשה (חשיבות, רלוונטיות, ייחודיות, אישיות מפורסמת, עניין אנושי, עדכניות), וכן ינתחו ידיעה לפי חמשת המ"מים.
...

• התלמידים ידעו להסביר את הערכים המקצועיים של העיתונאים (אובייקטיביות, דיוק, איזון) ולדון עליהם לאור ידיעה חדשותית.
• התלמידים ידגימו את יחסי הגומלין בין מהדורת החדשות לבין סדר היום (קביעת סדר יום, שלושת סדרי היום, מרכז ופריפריה, מרחק אידיאולוגי).
• התלמידים ידעו להסביר את השפעות התקשורת הדיגיטלית על העבודה העיתונאית ועל הבניית המציאות ועיצוב סדר היום: האזרחים כספקי מידע, סרטונים ועדויות, מקום הרשתות החברתיות, הצפת המידע וצמיחת עיתונות עצמאית.
• התלמידים ידעו להבחין בין חדשות קשות לרכות, ובין מאפייני סוגי צילום שונים (צילום עיתונות, מגזיני, איקוני), ולזהות מאפיינים אלו בתוצרי חדשות עדכניים.
• התלמידים ידעו להסביר את המושגים דנוטציה וקונוטציה, וכיצד יוצרים משמעויות באמצעות מסרים דנוטטיביים וקונוטטיביים בתצלומים, בשילוב מרכיבים נוספים (טקסט, כותרות).
• התלמידים ידעו להסביר את המושג צילום איקוני, את מאפייניו ומה הופך צילום לכזה, ויקיימו דיון בצילומים עכשוויים ובפוטנציאל שלהם להפוך לאייקוניים.

אוריינות אזרחית — צריכה ביקורתית של חדשות כדרך להבנת העולם:
• חינוך למעורבות חברתית ולצריכת חדשות ואקטואליה.
• חינוך לצריכה ביקורתית של חדשות ולהבנה שהן אינן מייצגות את המציאות: מודעות להשפעתן על סדר היום ועל הבניית המציאות, ובחינת ייצוג של דמויות וקבוצות שונות — כולל הבנה שגם צילום הוא טקסט תקשורתי שמבנה משמעויות.
• הבנת השינויים במעמד הצילום העיתונאי בעידן הדיגיטלי: רבים מהמסרים החזותיים מגיעים מצלמים לא-מקצועיים, ולכן יש לחשוב מה מקומנו בהפצת מסרים כחלק מהבניית המציאות עבור נמענים.
🔑

5. מושגים מרכזיים (לחצו להסבר מלא)

תיאוריית מרכז ופריפריה
ספירלת השתיקה
עיתונות חוקרת
עיתונאי פרקליט / שומר סף
עיתונות עצמאית
צילום עיתונאי
צילום מגזיני
דנוטציה
קונוטציה
צילום איקוני
צילומי הלם
סבל מרחוק
עייפות מחמלה
קביעת סדר היום
קריטריונים לקביעת ערך חדשותי
חמשת הממים
חדשות רכות
חדשות קשות
הַבְנָיָה חברתית של המציאות
עיתונות מגזרית
עובדה ודעה
ספין תקשורתי
מיסגור
ערכים מקצועיים של עבודה עיתונאית
זכות הציבור לדעת
רשות רביעית
פייק ניוז
יחסי הון-שלטון-עיתון
🚀

6. מהלך הלימוד

סוגת (ז'אנר) החדשות היא אחת הפופולריות והוותיקות ביותר בתקשורת. רבים מהצופים נוטים לייחס לחדשות "ערך אמת" גבוה — בשל הממד הוויזואלי, "רטוריקה של אובייקטיביות" והנורמות התרבותיות שבתוכן נוצרות ונצרכות המהדורות. לכן חשוב להבין את מהדורות החדשות, את יחסי חדשות-מציאות ואת תהליך ההבנָיה החברתית של המציאות. יש להדגיש את תפקיד החדשות והצילום בהבניית מציאות, ולבחון את הפער בין האירועים לבין מה שרואים בתקשורת — למשל בעזרת דיונים השוואתיים בין מדיה וכלי תקשורת שונים (מגזרי מול לאומי מול בינלאומי, ימני מול שמאלני, בערבית מול בעברית). ...

6.א – סוגים שונים של חדשות ושל עיתונאות6.א.1 – סוגי חדשות (רכות וקשות) וסוגי עיתונאות: שומר סף ופרקליט — מדובר במודלים, ומרבית העיתונאים רואים עצמם בין שני הקצוות. לא מדובר בהכרעה מיהו עיתונאי טוב, אלא בתפיסה עצמית שונה של המקצוע; עיתונאים משני המודלים יכולים לבצע עבודה טובה ומקצועית. נכיר את מרכזיות העיתונות החוקרת בעיצוב התקשורת כרשות רביעית בדמוקרטיה, ואת מאפייני העיתונות המגזרית. בהקשר זה נציג את שני המודלים: תקשורת כרשות רביעית ותקשורת מגויסת (ראו זירת העל).

נדון בז'אנר החדש ביותר — עיתונות עצמאית, שצומח בעקבות השינויים הטכנולוגיים והתרבות הדיגיטלית: עיתונאים בודדים (אור-לי ברלב) או ארגונים ("המקום החם בגיהנום", "שקוף"), הפועלים כעיתונאים בלי ארגון תקשורת מסורתי מאחוריהם. הם יוצאים נגד המודלים של עיתונות התלויה בבעלי הון (מימון מפרסום) או בפוליטיקאים (רגולציה), מציגים עצמם כעצמאיים מקסימלית, ממומנים על ידי הציבור, ומצהירים על נאמנות ושקיפות (אף קוראים לאזרחים להצביע ולהחליט על אילו נושאים להתמקד). הם פועלים הודות לאינטרנט ולרשתות שמאפשרות העברת מידע בזול ולרבים.6.ב – עבודה עיתונאית: ערכים, פרקטיקה והשלכות על הציבור6.ב.1 נכיר את הערכים המקצועיים הבסיסיים (אובייקטיביות, דיוק, איזון) ואת המתח ביניהם: האם אפשרי דיווח אובייקטיבי? האם בעידן האינטרנט, כשאתרים מתעדכנים כל הזמן, יורדת חשיבות הדיוק על חשבון המהירות? התלמידים יכירו וינתחו את תקנוני האתיקה בישראל (מסמך נקדי, תקנון מועצת העיתונות) ואת מידת הרלוונטיות שלהם בזירה העכשווית.

6.ב.2 נלמד על הקריטריונים לקביעת ערך חדשותי, ונדגיש שאין אלו פרמטרים מדויקים ועורכים שונים יגיעו למסקנות שונות על אותם אירועים.

6.ב.3 בעיצוב תוצרים חדשותיים מעורבים גם גורמים חוץ-תקשורתיים — המאבק על סדר היום בין התקשורת, הפוליטיקאים (וגורמי ממסד) והציבור. כיום קשה לדבר על "התקשורת" או "הפוליטיקה" כמקשה אחת, שכן כל תחום מפוצל לגורמים רבים בעלי אינטרסים שונים. נדגיש את תפקיד הרשתות והאינטרנט ככלי של הציבור להשמיע קולו (למשל "הצינור", שהחל בהעלאת תכנים שאזרחים העלו לרשתות).

6.ב.4 נדון במחקר על מרכז ופריפריה: התקשורת היא חלק מהמרכז החברתי-תרבותי-כלכלי, ולכן נוטה לסקר מנקודת מבטו של המרכז (הקבוצות החזקות). למשל, הפגנות פועלים יסוקרו לרוב שלילית לעומת בעלי המפעל, וכן קבוצות שאינן חלק מהמרכז (חרדים, מיעוטים, עיירות פיתוח). נדגיש שהמושג אינו חלוקה גיאוגרפית אלא של יחסי כוח: שכונת מצוקה במרכז הארץ עשויה להיחשב פריפריה, וישוב מרוחק בעל קשרים לכוח — חלק מהמרכז (בארה"ב המרכז נמצא בחופים והמרכז הגיאוגרפי הוא הפריפריה).

6.ב.5 נדון בספירלת השתיקה בשני מישורים: (1) כיצד התקשורת יכולה, בעזרת הבניית המציאות ותיאור כוזב של יחסי הכוח, לגרום לשינוי במציאות עצמה; (2) כיצד הרשתות מקלות על יצירת ספירלת שתיקה — האלגוריתם מעוצב בידי גורמים שיכולים לקבוע אילו קולות יישמעו (ויתפסו כרוב) ואילו יוצנעו (ויתפסו כמיעוט), ואף שימוש באלפי בוטים להעצמת התופעה. בהקשר זה נזכיר את "תרבות הביטול": נידוי/חרם של מפורסמים ובעלי כוח שהביעו עמדות הנתפסות כפוגעניות (עלה בעקבות MeToo). כיצד אווירה כזו משפיעה על השיח? האם יש כאן הגבלה של חופש הביטוי מצד החברה, ועידוד ספירלת שתיקה מחשש ל"ביטול"?6.ג – השפעות של תקשורת דיגיטלית על העבודה העיתונאית6.ג.1 – ערעור על התפקיד העיתונאי המסורתי: האם בלוגרים הם עיתונאים? האם צייצני טוויטר, כותבי פייסבוק ואושיות אינסטגרם וטיקטוק כפופים לנורמות עיתונאיות? כיום כל אזרח מחזיק סט כלים עיתונאיים (מצלמה, טלפון, קשר לנמענים) ויכול לצלם ולהפיץ מיד. דוגמאות: אלאור עזריה (צולם בידי אזרח), רצח ג'ורג' פלויד (צולם בידי אזרחים ועורר מהומות). כל אחד יכול לייצר חדשות, ומאחר שעיתונאים אינם בכל מקום — עולה מקומם של אזרחים כיצרני תוכן.

6.ג.2 – שינויים בעבודה המעשית: מהפכת המידע — העיתונאים פחות יוצאים לחפש מידע ויותר מתגוננים מול שטף ההודעות לעיתונות. עולה כוחם של משרדי יחסי ציבור ודוברים בעיצוב החדשות (ראו מחקרי פרופ' צבי רייך): יותר מידע מגיע ממקורות אחרים ופחות מעבודת שטח, והעיתונאים נעשים פסיביים יותר. גם עיתונות חוקרת ניצבת מול מכשולים כלכליים ופוליטיים ו"זולגת" לרשתות ולעיתונות עצמאית. תקשורת עם מקורות עוברת יותר לוואטסאפ — מידע רדוד יותר, קשה לדעת מי מאחוריו וללא ניואנסים (הבעות פנים, אינטונציה). שינויים טכנולוגיים ← שינויים בעבודה ← שינויים בתוצרים ← שינויים בהבניית המציאות.

6.ג.3 – שינויים בצריכת החדשות: נכנסים שחקנים חדשים — האלגוריתם והרשתות. בעיקר צעירים צורכים חדשות דרך הרשתות (חברים משתפים לינקים), והאלגוריתם מעצב אילו אייטמים בולטים (כולל אפשרות מסחרית להשקיע כסף ולעצב דירוג). הבעיה המרכזית: הרשתות אינן מגדירות עצמן כאתרי חדשות אלא כ"פלטפורמות". השלכות: (א) האלגוריתם מעצב את סדר היום לפי שיקולים מסחריים ולא ערכים עיתונאיים; (ב) הרשתות אינן מחויבות לאתיקה עיתונאית, ולכן קל להפיץ דרכן פייק ניוז והן מסירות מעצמן אחריות; (ג) הרשתות יוצרות סביבה הומוגנית של ה"דומים לי", ומצמצמות חשיפה למגוון עמדות.

6.ג.4 – טשטוש גבולות בין מדיה מסורתית לרשתות: בעוד שבמסורתית פועלים במסגרת ברורה של חוקים ונורמות, ברשתות הנורמות אינן מגובשות והחוקים לא תמיד מוגדרים.6.ד – סוגים של צילום עיתונאי6.ד.א – הכוח החברתי של הצילום: "צילום הלם" — לפי בארת', צילומים שהצלם טען ברגש רב מדי "מאכילים" את הצופים בזוועות ולכן אינם פועלים עליהם (אין מרווח להתפעמות רגשית). "סבל מרחוק" (Distant suffering) ו"עייפות מחמלה" (Compassion fatigue) — הצפה בצילומי סבל של אחרים רחוקים גורמת לנמענים להפסיק להרגיש חמלה ולהפוך אדישים.

6.ד.ב – צילום איקוני: צילום שאינו רק מתאר את המציאות אלא לוקח חלק בהנצחתה. המושג מגיע מהנצרות (אייקונים של קדושים ששימשו תחליף/ייצוג). הצילום האיקוני אינו האירוע עצמו אך מבטא אותו — תמצית של אירועים חשובים (צנחנים בכותל, האיש הנופל ממגדלי התאומים, נחיתה על הירח, מחאת הספורטאים השחורים 1968). מאפיינים מרכזיים: ההקשר התרבותי והלאומי — החברה היא שהופכת צילום לאיקוני; המשמעות אינה בתצלום עצמו אלא במשמעות שהחברה מעניקה לו (ולכן משתנה בין קהילות ובזמנים). ממד הזמן וההקשר — צילום הופך לאיקוני בדיעבד, לא בזמן הצילום; האיקוניות אינה בהכרח במשמעות הדנוטטיבית אלא בקונוטציות שהוא מעורר ובמעמד שהחברה מעניקה. הסביבה הדיגיטלית — בהצפת דימויים קשה יותר להפריד בין פייק ניוז, ממים וצילומי חדשות; במצב של "פוסט אמת" נותנים פחות ערך אמת לצילומים, והפיצול הקהילתי מעלה שאלה: האם קשה יותר לצילום לקבל מעמד איקוני לאומי, ואולי הוא נעשה קהילתי יותר?6.ה – כיצד מעצבים ומבנים משמעות בצילום ובחדשותנדון כיצד מבנים משמעויות באמצעות הצילום העיתונאי: משמעות דנוטטיבית וקונוטטיבית (דנוטציה וקונוטציה), וכיצד משתמשים בצילום כחלק ממשהו גדול יותר (עמוד העיתון/האתר, משדר טלוויזיוני), ונבין כיצד מבנים משמעויות באמצעות מסגור וקונוטציות.
⚖️

7. דילמות הזירה

1. עיצוב החדשות — רייטינג מול ערכים חברתיים: עד כמה כדאי להציג מגוון דעות (כולל פחות מקובלות או "מורכבות" — שישרתו את הרעיון הדמוקרטי אך אולי יפחיתו עניין), או להתמקד בקולות המקובלים והקולניים שיביאו רייטינג אך יכסו על אחרים? ...

2. באיזו מידה על התקשורת להציג לקהל מידע שהוא "צריך", ובאיזו מידה מידע שהוא "רוצה"? במקרה הראשון פועלים כאנשי מקצוע אך פחות קשובים לקהל; בשני קשובים יותר (ואולי יותר רייטינג) אך לא מספקים מידע חיוני.

3. ההתלבטות בין ההזדמנות לצלם לבין הקריאה האנושית להושיט עזרה (תאונה, אדם בסכנת מוות, שדה קרב) — שאלה שאין לה פתרון אחד.

4. אופני ייצוג של יחידים וקבוצות בצילומים: ההטיה והסטריאוטיפים שיש בכל אחד, ומשמעותם המוסרית והחברתית בצילומים פומביים — הצלם מנציח יחסי כוח קיימים בחברה.

5. "סבל מרחוק": האם תצלום קשה מעצים הזדהות עם הסובלים, או דווקא מחליש את היכולת להזדהות איתם?

6. ייצוג סטריאוטיפי: האם להשתמש בסטריאוטיפים (שיקלו על הבנת הנמענים אך יקבעו תרבות סטריאוטיפית), או לעמעם ולשבור אותם (לחברה שוויונית יותר אך במחיר נגישות)?

7. כשמגיע מידע "מעניין"/"מיוחד" — עד כמה בודקים אותו לפני הפצה? עד כמה חשובה האמינות מול הרצון לקבל פידבק חיובי מהחברים?

8. הרשת החברתית שלי — עד כמה היא פלורליסטית? האם ליזום חשיפה לקולות פחות נעימים (מידע רחב יותר), או להעדיף מידע "דומה לי" (נעים אך מצמצם)?

9. האם כדאי לעיתונאים לפרסם עמדות אישיות ברשתות — והאם זה פוגע באמינותם בעבודתם בתקשורת המסורתית?

סרטונים עם הסברים הקשורים לזירה זמינים בלשונית הזירה באתר המודל.