מאחר שכל מציאות מגיעה אלינו באמצעות תיווך (שפה, סמלים ועוד), קיים תמיד פער בין האירועים לבין הצגתם ובין האופן שבו הם נתפסים. כל טקסט תקשורתי הוא נרטיבי — הוא מבטא נקודת מבט מסוימת (של כתב, של עורך, של ארגון תקשורת) ומשקף את המציאות כפי שהיא נתפסת מבעד לעיניים ולמערכת הערכים של העיתונאים. במילים אחרות, הטקסט החדשותי אינו "האמת", אלא האמת הסובייקטיבית של העיתונאים שעיצבו אותו. השפה המילולית והתקשורתית עוצבו על ידי גורמים בעלי כוח וסמכות, ולהם תפקיד מכריע באופן שבו התקשורת מציגה תכנים על העולם ומבנה את המציאות עבור האזרחים. הזירה ממחישה כיצד גורמים מקצועיים, כלכליים, פוליטיים ואישיים מעצבים את תיווך המציאות בז'אנר החדשות ובצילום העיתונאי — לכך חשיבות רבה, שכן לחדשות ולצילום כוח רב בהבניית המציאות ובהנצחתה, והקהל מעצב את תפיסת עולמו ואת החלטותיו היומיומיות על בסיס המידע החדשותי.