חשיבות הנושא
מאז ומתמיד חיפשו אמנים ואנשי רוח משמעויות ופירושים לצבעים. "תיאוריות צבע" ניתחו באופן פילוסופי ופסיכולוגי את הצבעים ואת השפעותיהם התרבותיות על חברות מסוימות. בנושא זה נכיר שלוש תיאוריות צבע בסיסיות.
תת-הנושאים
י.1 תיאוריית הצבע של ואסילי קנדינסקי.
י.2 תיאוריית הצבע של הצ'קרות.
י.3. תיאוריית הצבע של ויטוריו סטוררו.
מטרות אופרטיביות
- התלמיד יכיר את התיאוריות הנתונות.
- התלמיד ידע את תפקידם הרגשי של הצבעים.
- התלמיד יתרגל בהתאם לתיאוריית צבע.
מושגים מרכזיים
- תיאוריית צבע – תיאוריה שחוקרת את דרך הראייה של העין האנושית המאפשרת את ההתאמה בין המוח לעולם.
- צ׳קרה – מרכז בגוף האדם, המשמש כיסוד הסברי בתפיסות פילוסופיות ודתיות העוסקות במניפולציה של כוח החיות של הגוף.
- ואסילי קנדינסקי – צייר רוסי ותיאורטיקן של האמנות שחי בשנים 1866-1944.
- ויטוריו סטוררו – צלם קולנוע איטלקי שנולד ב-1940 ופיתח תיאוריית צבע.
י.1 תיאוריית הצבע של ואסילי קנדינסקי
תיאוריית הצבע חוקרת את דרך הראייה של העין האנושית המאפשרת את ההתאמה בין המוח לעולם.
קנדינסקי הבדיל בין שלוש תגובות לצבע: התגובה הפיזית של ההנאה, התגובה האסוציאטיבית שבה הצבע מזכיר לנו דבר מה, והתגובה הפסיכולוגית או הרוחנית הפועלת בתוכנו. הצבע הוא האמצעי הטוב ביותר לביטוי של רוחניות משום שהוא משאיר בצופה אפקט פיזי ונפשי. הצבע יכול להשפיע על שאר החושים: שמיעה, ריח ומישוש, ולא רק על חוש הראייה.
התכונות הראשונות הברורות שאנו יכולים לחוות כשאנו מביטים בצבע כלשהו כשלעצמו ומתירים לו לפעול עלינו הן: החום או הקור של גון הצבע ומידת הצלילות או העכירות שלו.
החמימות של צבע היא נטייתו לצהוב, והקרירות היא נטייתו של הצבע לכחול. הצהוב והכחול יוצרים ניגודיות (קונטרסט), שיש לה אופי דינמי.
הכחול הוא רוחני, שמיימי טיפוסי. הוא מתרחק מהצופה כשהוא נוטה לעבר האינסוף ומעורר תחושה של טוהר ורוחניות. כשהוא בהיר (תכלת) הוא נשמע כצליל החליל, כשהוא עמוק הוא נשמע כצליל של צ'לו. הכחול מתכנס לתוכו ויוצר עומק.
הצהוב הוא הצבע הארצי הטיפוסי, צבע האדמה. אין לו משמעות עמוקה. הוא מתפרץ מתוך הבד לעבר הצופה ומתפזר. הוא צבע של מצבי רוח מתפרצים של האדם. צלילו דומה לצליל של חצוצרה, והוא מתקשר אסוציאטיבית לטעמו של הלימון.
האדום הוא הצבע האמצעי בסקלה של כחול-אדום-צהוב, ונטייתו היא לאחד את הקצוות (כחול וצהוב) וליצור מגוון רחב של אפשרויות. יש לו אופי חם, חסר מרגוע, השופע חיים וחיות ועוצמה פנימית רבה שאינה מתפזרת החוצה כמו הצהוב, אך גם לא מתכנסת פנימה כמו הכחול. לכן הוא יוצר אווירה של בגרות, כוח, רצינות וביטחון עצמי. מצב זה ישתנה בהתאם לשינוי הכימי של הצבע ועל פי מידת הקרבה שלו מצד אחד לצהוב ומצד אחר לכחול. האדום בטבע הוא הזריחה והשקיעה של השמש והירח, כלומר נמצא באמצע בין האור והחושך, יום ולילה, חם וקר.
הלבן הוא צבע בעל משמעות רוחנית. הוא מסמל עולם שבו נעלמו כל הצבעים (הלבן נחשב כלא צבע), כלומר עולם ריק ונטול חומריות ולכן אין שומעים את צליליו – שתיקה גדולה של עולם נעלה. הלבן פועל על נפשנו כשתיקה גדולה שמשולה ל"אין" שהיה לפני הבריאה או הלידה. זהו צבע רוחני של ההתהוות הראשונית – הבריאה.
השחור הוא ה"אין" שאין בו אפשרויות, שתיקה נצחית שאין בה עתיד ואין בה תקווה. השחור הוא המוות – הוא משול לשתיקתו של הגוף לאחר המוות, לכן הוא צבעו של האבל. בתיאור המוזיקלי השחור הוא הדממה שיש בה סיום, של מעגל שנסגר. השחור הוא צבע ללא קול וללא תנועה, ולכן כל צורה צבעונית שתמוקם עליו תבלוט מאוד וצלילה יהיה חזק במיוחד.
קנדינסקי האמין ששילוב בין צבעים לפי משמעותם יוביל לרוחניות המבוקשת. כך יושג התוכן הרוחני בצבע בלבד, ללא צורך באובייקטים.
ציור 1: ״הבתים במורנאו״ של קנדינסקי (1909)
י.2 תיאוריית הצבע של הצ'קרות
צ'קרות הן מרכזי כוח שבאמצעותן נשאבת לתוך הגוף אנרגיה. פירוש המילה "צ'קרה" היא גלגל (צ'קרום). הצ'קרות נעות ללא הרף וקולטות בכל עת זרמי אנרגיה, כאשר כל צ'קרה רגישה לאורך גל מסוים. באדם בריא, הצ'קרות סופגות את האנרגיה מאורך הגל ומחלקות אותה בצורה שווה. כך נוצרת אנרגיה שזורמת בחופשיות וחיונית לתחושת הרווחה.
בגוף יש שבע צ'קרות ראשיות, ששואבות את הצבעים הראשיים בספקטרום. אם נוצר חוסר איזון באנרגיה הכוללת, כנראה יש מעט מדי או יותר מדי אנרגיה של צבע מסוים.
- אדום – אנרגיה. הצבע של הלהט והכוח. מעורר אותנו לפעול. מקושר עם אינסטינקט, הישרדות וביטחון. אדום מעלה את לחץ הדם, מעלה את חום הגוף, ובנוסף הוא צבע להרתעה והתלהבות. צבע אדום מקטין את החלל שבו הוא נמצא. כמות רבה של אדום תעורר מתח, תוקפנות וכעס. כמו כן, אכזריות, חמדנות ושתלטנות.
- צהוב – גוון המקושר עם שמחה, תחושה של שליטה, אינטלקט, נחישות ואגו. כמו כן, בצהוב יש אלמנטים של זוהר, ידע פנימי, חמימות ואור. חוסר איזון בצבע הצהוב יוביל לתחושה של חוסר אונים, בלבול ופחד מאובדן שיגרור רצון לשלוט עם כעס ופחד.
- כתום – גוון המקושר עם שמחה. מוחצנות וחברתיות. התלהבות עם הרבה תנועה. חוסר איזון בכתום ייתן תחושה של פחד והססנות. כמו כן, ביישנות ובעיות רגשיות.
- ירוק – משפיע על תחושת הביטחון, אהבה, מרגיע ומפיג מתח. זהו צבע הקשור באיזון והרמוניה. צבע הטבע. הירוק עוזר לאיזון מחזור הדם. זאת אחת הסיבות לשימוש בצבע ירוק בחדרי ניתוח, בלבוש המנתחים וצבע הקירות. חוסר איזון בצבע הירוק יוביל לקנאות, זהירות יתר ובעיות הקשורות בלב כמו לחץ דם נמוך.
- טורקיז (ציאן) – זהו שילוב של ירוק וכחול, שבשניהם יש מן הטבע. זהו צבע שעוזר לתקשורת ולהבעה. הוא מרגיע מתחים ולחצים ומביא איתו שלווה, רוגע ושקט, לעומת הצבע האדום, החזק, שמנוגד לו ומביא עמו להט ואנרגיה. הטורקיז מגדיל נפח ואת תחושת הריווח.
- כחול – הכחול הוא צבע של רוגע, נחמה ושלווה. בכחול יש הרבה דמיון וכוח פנימי שמובילים אל השלווה. הצבע משדר טוב לב, אמת וידע. חוסר איזון בכחול יוביל לבעיות תקשורת ודיבור, דיכאון, אדישות, נתק וקדרות.
- סגול – הסגול מתייחס לאור, ידע ומוח. זהו צבע המקושר להרהורים, יכולות רוחניות, הסתכלות פנימה. הוא מייצג כבוד עצמי והערכה, עדינות ורוגע. חוסר איזון בסגול יגרום לתחושת ניתוק מהעולם, חולמנות, נחיתות והערכה עצמית נמוכה.
- ורוד – מייצג אהבה ורומנטיקה, עדינות ורוגע, עם הרבה חמלה וחיבה. הוורוד מוביל לכוח פנימי ולאופי ייחודי. חוסר איזון גורם לבלבול, ריחוק וניכור וכן, לקנאות ויהירות.
- אפור – גוני האפור באים לייצב חוסר איזון שנגרם מנוכחות רבה של צבעים עזים. האפור מעניק מבנה ותמיכה לעולם שמורכב מצבעים רבים וחזקים.
- שחור – צבע מרוקן ושלילי, ללא טוהר ונועם. מציג חוסר בריאות.
- לבן – מתקשר עם אור, טוהר, ניקיון ורגיעה. שימוש מוגזם בלבן יוביל לתחושת ריקנות, בידוד וסטריליות.
איור 2: מפת הצ׳קרות בגוף האדם לפי צבעים
י.3 תיאוריית הצבע של ויטוריו סטוררו
סטוררו, צלם סרטים ידוע, גיבש במהלך שנות עבודתו תיאוריית צבע ויישם אותה בצילומי הסרט ״הקיסר האחרון״. הרעיון שהוא ביקש ליישם היה השימוש בספקטרום הצבעים במהלך התקדמות הסרט, כאשר כל צבע מציג שלב בחייו של הגיבור ולא דווקא מופיע בסרט כמשהו סמלי. סטוררו רצה לתת לצבעים להשפיע על רגשות הצופים ועל תחושותיהם.
- אדום – הצבע של ה"אני", של היחיד. צבע זה משקף את השנים הראשונות של החיים. הלידה. משהו רגשי באוויר.
- כתום – מייצג את היחד ואת התחושה החמה של משפחה קיימת או משפחה שעתידה להיבנות.
- צהוב – צבע השמש. נושא את משמעות האור, מייצג את המודעות שמגיעה עם גיל ההתבגרות.
- ירוק – צבע הצמיחה של הטבע. סוף גיל ההתבגרות, תחילת הבגרות. באדם קיים ידע בסיסי.
- כחול – צבע החופש. תבונה. שלב שבו אנחנו מגבשים חוכמת חיים, גיל שלושים עד ארבעים.
- כחול כהה – צבע הכוח. כשאנו מגיעים למקסימום הכוח בחיינו.
- סגול – התחנה האחרונה בחיינו, שבה אנו מעבירים את הידע שצברנו למישהו אחר.
- לבן – שילוב כל הצבעים, הרגשות והידע. סגירת המעגל הפנימי של הדמות עם עצמה.
צילומים 3-5 מציגים תמונות מהסרט "הקיסר האחרון"
תמונה 3
תמונה 4
תמונה 5
תרגיל מסכם
צלמו תמונה המושפעת מתיאוריית צבע שהוזכרה בנושא זה. פתחו דיון בדבר ההשלכות של הצבע על הצופה.
ביבליוגרפיה
וסילי קנדינסקי – ויקיפדיה
פנינה בר עוזרמן. תולדות האמנות המודרנית. עמ׳ 44-46
פרידמן ניר (2008). מבנית תאורה וצילום. [גרסה אלקטרונית] אוחזר מתוך amalnet.k12.il