האם רק לסימבה יש סיפור?
המשפט הידוע אומר ש"ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים". בשיעורי התקשורת, אנחנו קוראים לזה נרטיב (סיפר). הסרט "מלך האריות" מספר לנו סיפור אחד בלבד – הסיפור של האריות מ"צוק התקווה". אנחנו מזדהים אוטומטית עם סימבה ומופאסה, כי הסרט מעצב אותם כגיבורים וכ"טובים". אבל מה קורה אם נחליף את המשקפיים וננסה לראות את הנרטיבים האחרים?
האפרטהייד של מופאסה
מופאסה מוצג כמלך נאור, אך שלטונו מבוסס על הדרה מוחלטת. הממלכה שלו היא למעשה משטר הפרדה (אפרטהייד): האריות ("הגזע העליון") חיים בשפע, בעוד הצבועים נדחקים לגטאות של "בית הקברות לפילים" ללא זכויות, ללא מזון וללא יכולת לנוע בחופשיות. האידיאולוגיה של מופאסה – "גלגל החיים" – מצדיקה את העליונות הזו כ"טבעית". האם זו באמת הרמוניה, או שזהו דיכוי?
המהפכה של סקאר: נבל או סוציאליסט?
סקאר נחשב לנבל האולטימטיבי, אך האם רצונו להיות מלך אינו לגיטימי? הרי הוא אחיו של המלך. יתרה מכך, סקאר הוא היחיד שמציע אלטרנטיבה של פלורליזם ורב-תרבותיות.
החזון שסקאר מציג בשירו הוא חזון של שוויון: אריות וצבועים חיים יחד. הוא היחיד שמוכן לשלב את המיעוט המודר (הצבועים) בתוך החברה ולתת להם מקום. מדוע, אם כן, הסרט מציג את תקופת שלטונו כחשוכה והרסנית? כי הסרט משרת את הנרטיב ההגמוני: הוא מלמד אותנו שערבוב בין המעמדות ומתן כוח ל"אחרים" (הצבועים) יוביל בהכרח לאסון, ושרק חזרה לסדר הישן (סימבה) תביא את הגשם והפריחה.
תקציר הסרט והמשמעויות הסמויות
הסרט נפתח בטקס הצגת היורש, סימבה, על צוק התקווה. סצנה זו מבססת מיד את ההגמוניה של האריות. השלטון שלהם מוצג לא ככוחני, אלא כ"גלגל החיים" - סדר טבעי, מוסרי ונצחי שאין לערער עליו. זהו מיתוס מכונן שנועד להצדיק את ההיררכיה החברתית.
הממלכה מחולקת באופן ברור: ישנו המרכז (צוק התקווה השופע) וישנה הפריפריה (בית הקברות לפילים החשוך). האריות שולטים במרכז, בעוד הצבועים סובלים מהדרה חמורה – הם מורחקים גיאוגרפית וחברתית, ומתוארים כאויב מסוכן.
סקאר משתמש במניפולציה (פייק ניוז) כדי לגרום לסימבה להאמין שהוא אשם במות אביו ולבריחתו. בהיעדרו של סימבה, סקאר עולה לשלטון ומנסה ליישם חזון של פלורליזם: שילוב בין אריות לצבועים. אולם, הסרט מציג ניסיון זה כאסון אקולוגי וחברתי, ובכך מחזק את התפיסה שערבוב תרבויות הוא מסוכן.
בינתיים, סימבה עובר תהליך סוציאליזציה מחדש בג'ונגל עם טימון ופומבה ("האקונה מטטה" – בריחה מאחריות). אך הנרטיב של הסרט דורש ממנו לחזור לתפקידו המסורתי.
לאורך הסרט, בולטות סוגיות של ייצוג: האריות ("הטובים") בהירים ובעלי מבטא תקני, בעוד הצבועים ("הרעים") כהים ומדברים בסלנג עממי. הסרט, למרות היותו אפריקאי בנראות, מעביר מסרים של אימפריאליזם תרבותי ומקדש ערכים מערביים.
