הכחדה סימבולית היא היעדר ייצוג או ייצוג מצומצם, מעוות ושלילי של קבוצה מסוימת באמצעי המדיה. זוהי אחת הטכניקות הנפוצות להדרה של קבוצות חלשות ממוקדי הכוח.
הייצוגים בתקשורת מסמלים את הקיים במציאות — ולכן היעדר הייצוג "מאשר" לציבור לא להתייחס לקבוצה המודרת כבעלת זהות ייחודית הזכאית לשוויון.
הקבוצה פשוט אינה שם. אין דמויות, אין כתבות, אין פרסומות.
ההשפעה: הציבור מסיק שהקבוצה אינה חשובה, אינה קיימת או אינה רלוונטית.
הקבוצה מיוצגת — אבל דרך סטריאוטיפים ודמויות חד-ממדיות.
ההשפעה: מחזק דעות קדומות ואינו מאפשר זהות מורכבת ואנושית.
הקבוצה מיוצגת — אבל באופן שלילי: אלימות, פשע, חולשה.
ההשפעה: מלגיטים אפליה ומחזק את שוליות הקבוצה.
כיסוי ספורט נשים נמוך, תפקידי "קישוט" בפרסום, מוצגות בהקשר של גוף — לא הישגים.
פחות מ-2% בפרסומות ישראליות, מוצגים כ"מעוררי השראה" — לא כבני אדם רגילים.
מיוצגים כחסרי אונים ולא רלוונטיים, כמעט נעדרים מפרסומות טכנולוגיה ואופנה.
ייצוג בתפקידים שוליים, סטריאוטיפים מוגזמים, היעדר ממוקדי כוח ונרטיב מרכזי.
היעדר ייצוג היסטורי. כיום ייצוג גדל — אך לרוב בדמויות קומיות או טרגיות.
כמעט נעדר מהמדיה אלא כ"רקע" — לא כגיבורים, דוברים, או נושאי נרטיב.
גם בספורט כזירה תרבותית שמשקפת את החברה קיימת הכחדה סימבולית של קבוצות כמו נשים, נכים ומבוגרים. אבל הספורט הוא גם הזדמנות — עבור קבוצות מיעוטים לשפר את מעמדם.
⚖️ האם על התקשורת לייצג קבוצות בכוח — גם כשהן מיעוט?
האם ייצוג חובה הוא תיקון עיוות היסטורי — או התערבות בחופש היצירה?