שיטת ממשל בה לכל האזרחים יש זכות להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באופן חוקי וממוסד.
מאפייניה:
הזכות שניתנת לאזרח במדינה דמוקרטית לפרסם ובכך לחלוק עם אחרים, בכתב, בקול או בתמונה את מחשבותיו, עמדותיו ורגשותיו באופן חופשי ומבלי שיוטלו על כך הגבלות שרירותיות. כך הוא משתתף ב"שוק הדעות" החיוני לקיומה של חברה דמוקרטית.
זכות חופש הביטוי הוא עקרון משלים ל"זכות הציבור לדעת" = חופש המידע: זכותו של כל האזרח במדינה דמוקרטית לבטא דעות ולהפיץ מידע וגם לקבל מידע המצוי בידי הממשל ואצל אזרחים אחרים, והנוגע לפעולותיהם. לרוב, המידע מגיע מהתקשורת או דרכה.
חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מוגדרים כ"זכויות על", ובמקרה של עיתונאים, גוררים גם חובות, בעיקר מיומנות מקצועית והוגנות, שהם תמציתה של האתיקה העיתונאית.
על מנת לקיים את "זכות הציבור לדעת דרושים 2 תנאים:
ג'ון סטיואט מיל מציע 4 טיעונים מוסריים בזכות חופש הביטוי:
(1) אמצעי לגילוי האמת.
(2) אמצעי למיצוי עצמי.
(3) אמצעי להבטחת תפקוד ממשל דמוקרטי והעמקת הערכים הדמוקרטיים.
(4) אמצעי להשגת יציבות חברתית.
הגמוניה מול/נגד פלורליזם ורב-תרבותיות: הגמוניה שואפת לאחד/לקרב בין הקבוצות שיהיו דומות ויקבלו את השקפת העולם ההגמונית. רב תרבותיות ופלורליזם שואפות לאפשר חופש ומגוון בין הקבוצות בחברה.
אחד מערכי היסוד של מדינה דמוקרטית. מתייחס לאי-תלותה ועצמאותה של העיתונות וההגנה עליה מפני פיקוח ואיום מצד השלטון.
2 גורמים מרכזיים שמאיימים על חופש העיתונות:
גורמים נוספים הם צנזורה צבאית, מגבלות דת ועוד.
חופש הביטוי - חופש המידע וזכות הציבור לדעת - חיוני לשוק הדעות ויש לו תפקיד מרכזי בדמוקרטיה. חופש הביטוי עלול לעיתים להתנגש עם ערכים אחרים שחשוב להגן גם עליהם. בשל חשיבותו בדמוקרטיה, יש להגביל את חופש הביטוי רק במקרים קיצוניים, כאשר קיים סיכוי גבוה שהוא יסכן ויפגע בזכויות וערכים חשובים.
חופש הביטוי לעומת פגיעה אפשרית בביטחון המדינה: זכות הציבור לקבל מידע על נושאים ביטחוניים היא עניין רגיש, שכן פרסומים אלה עלולים לסכן את ביטחון המדינה. בישראל, התקשורת המקומית והזירה שפועלת בה, נתונות לצנזורה צבאית, המפקחת מראש על המידע שיתפרסם ומונעת פרסומים הנתפסים בעיניה כפוגעים בביטחון המדינה, חייליה ואזרחיה.
חופש הביטוי לעומת פגיעה אפשרית בשם הטוב: לעיתים התקשורת מזדרזת לחרוץ את דינם של אישים שונים. בישראל החוק אוסר להוציא את דיבתו של אדם רעה, כלומר: לפגוע בדמותו בעיני הציבור, ומטיל על מוציא הדיבה חובה לפצות את הנפגע.
חופש הביטוי לעומת פלישה תקשורתית לצנעת הפרט: ההכרה המשפטית בזכותו של האדם לפרטיות ובהכרח להגן על פרטיותו מפלישה תקשורתית, במיוחד כשמדובר באנשי ציבור ומפורסמים מול זכות הציבור לדעת.
ז'אנר של עיתונות בו עיתונאים עובדים עם מקורות ראשוניים כדי לגלות מידע שמישהו מעוניין להסתיר מהציבור.
מבקש לא רק לסקר את המתרחש אלא לגרום לשינויים במציאות ובחברה: להשפיע על סדר היום ולעצב את הגבולות הנורמטיביים והמוסריים של החברה.
תחקירים הם התגלמות "זכות הציבור לדעת": לדעת על מחדלי השלטון; לדעת על פגיעה בעקרונות וזכויות דמוקרטיים בסיסיים; לדעת מה שאחרים רוצים להסתיר.
משטר דמוקרטי מתאפיין במבנה של הפרדה בין 3 הרשויות: המבצעת, המחוקקת והשופטת. לצידן הוסיפו גם את התקשורת כרשות רביעית, רשות שמקשרת בין שלוש הרשויות שמנהלות את המדינה לבין האזרחים.
תפקידי התקשורת כ"רשות רביעית":
הציבור נעזר בתקשורת כדי לדעת ולקבל מידע על הרשויות שמנהלות את המדינה וכך הופך לאזרח מיודע וכך מרתיע את הרשויות משחיתות (הן חוששות שהתקשורת תחקור אותן ותחשוף אותן).
גורמים שיכולים להפריע לתקשורת כתפקידה כרשות רביעית:
● יחסי הון-שלטון-תקשורת.
● בעלות צולבת.
● ריכוזיות (הרבה כח מתרכז במעט ידיים).
תקשורת מגויסת מנוגדת למושג "תקשורת כרשות רביעית". תקשורת מגויסת פועלת למען השלטון/הממסד ואילו תקשורת כרשות רביעית פועלת באופן לעומתי לשלטון.
ריבוי המידע והחדשות המזויפות מוביל למצב של פוסט אמת - הקושי לדעת מה אמת ומה שקר, גורם לציבור לפקפק באמינות של כל המידע שמגיע אליו, ומידת האמון שלו בכל הידיעות נמצאת בנקודת שפל. היות ולכל קהילה/קבוצה יש נקודת מבט משלה על המציאות (פוליטיקה של זהויות) ואין הסכמה משותפת לגבי עובדות ואמת, וגם אין מקור מידע אמין שאפשר לסמוך עליו = המשמעות היא פגיעה עמוקה בדמוקרטיה, כיון שהאזרחים לא יכולים לנהל דיון ביניהם על המצב מפני שאין הסכמה לגבי מהי המציאות ומהי האמת, והם לא יכולים לגבש עמדה רציונלית ללא מקור מהימן.
ידיעות בדויות, המפיצות מידע שגוי ותעמולתי באמצעי התקשורת, ברשתות החברתיות ובאתרי אינטרנט במסווה / בצורה של חדשות אמיתיות. לא מדובר בפרסום בטעות או ברשלנות, אלא בפרסום מידע מזויף בכוונה, לשם הטעייה ותעמולה.
לפייק ניוז השפעות מזיקות על תפיסת המציאות ועל דעת הקהל:
לצד הנזק, יש גם היבטים חיוביים לתופעה:
מקום, לא בהכרח פיזי, פומבי שבו מתנהל דיון רציונאלי ושוויוני בעניינים ציבוריים ובו מתגבשת דעת הקהל, שאמורה לייצג את האינטרסים של כלל האזרחים ולא אינטרס פרטי.
הטיה מתקיימת כאשר הסיקור אינו ניטרלי ונוטה לכיוון מסוים. התקשורת אינה יכולה להגיש ייצוג אובייקטיבי של המציאות והיא תמיד מעצבת את הסיקור מנקודת מבט מסוימת - לאומית, אידיאולוגית, מקצועית. הטיה בסיקור יכולה לנבוע ממקורות שונים: היעדר תקציב שמגביל את הסיקור, נקודת מבט מסוימת שממסגרת את הסיקור ועד להפצת פייק ניוז ושקרים באופן מכוון.
הדרה היא היעדר ייצוג או ייצוג מצומצם של קבוצה מסוימת בתקשורת.
הגמוניה מול/נגד פלורליזם ורב-תרבותיות: הגמוניה שואפת לאחד/לקרב בין הקבוצות שיהיו דומות ויקבלו את השקפת העולם ההגמונית. רב תרבותיות ופלורליזם שואפות לאפשר חופש ומגוון בין הקבוצות בחברה.
*לא צריך למבחן אבל חשוב להבין מהן תיאוריות ביקורתיות
הגמון = שליט. הגמוניה = שליטה של קבוצה אחת על אחרים.
שליטה באמצעות האידיאולוגיה או התרבות ולא באמצעים כוחניים. השליטה בחברה נעשית באמצעות יצירת הסכמה חברתית רחבה/קונצנזוס סביב השקפת עולם שמשרתת את הקבוצות הדומיננטיות בחברה. השקפת עולם עשויה זו מנוגדת לאינטרסים של הקבוצות החלשות יותר, אך מאחר והמציאות מובנית ומוצגת לאזרחים בעיקר מנקודת מבט האידיאולוגית של הקבוצה הדומיננטית, היא הופכת לאידיאולוגיה המרכזיתוכל האזרחים מאמצים מרצונם את השקפת עולמה, גם אם היא נגד האינטרסים של עצמם. הכלי המרכזי ליצירת הקונצנזוס הוא התקשורת, שמציגה את תפיסת העולם של הקבוצה הדומיננטית כאידיאולוגיה/נקודת המבט הטבעית-ההגיונית-היחידה-הראויה לחיקוי ו"משכפלת" אותה לאורך זמן.
גישת השימושים והסיפוקים - מנוגדת להגמוניה: הגמוניה מניחה שהכח אצל המוען/התקשורת, שמעצבים את המסר ואת המשמעויות שיפיקו הנמענים. בגישת השימושים והסיפוקים לקהל יש את הכוח והוא זה שמשתמש בתקשורת לסיפוק הצרכים שלו.
הגמוניה מול/נגד פלורליזם ורב-תרבותיות: הגמוניה שואפת לאחד/לקרב בין הקבוצות שיהיו דומות ויקבלו את השקפת העולם ההגמונית. רב תרבותיות ופלורליזם שואפות לאפשר חופש ומגוון בין הקבוצות בחברה.
פוליטיקה של זהויות מול הגמוניה: פוליטיקה של זהויות מדגישה את הכח והרצון של כל קהילה לקדם את עצמה. להציג את המציאות מנקודת מבטה ולמען האינטרסים שלה. הגמוניה מבקשת שכל הקבוצות יבינו את המציאות מנקודת מבט הגמונית ויפעלו למען האינטרסים של הקבוצה ההגמונית.
אופן ביטוי שמטרתו להימנע מפגיעה בקבוצות או יחידים בחברה על רקע מוצא, מין, צבע, העדפה מינית, מעמד חברתי ועוד, מתוך כוונה ליצור שיח מכבד ולא פוגעני.
תופעה תרבותית של נידוי או חרם של אנשים מפורסמים ובעלי כוח ושל תוצרי תרבות שלהם, בגלל שהביעו עמדות שנתפסות על ידי קבוצות מסוימות כפוגעניות.
זהו כלי לפיקוח על חופש הביטוי - לא מצד השלטון, אלא מצד החברה והתרבות.
מצב שבו מגוון אמצעי תקשורת בסביבה התקשורתית מרוכזים בבעלותו של גורם אחד.
הגורם השולט בכלי התקשורת יכול לקדם אינטרסים כלכליים, פוליטיים, משפטיים ואחרים שלו או של מי שהוא רוצה בטובתו, או להפך, לפגוע ולשבש. העיתונאים עלולים להיזהר שלא לפגוע באינטרסים של מעסיקיהם, בעלי אמצעי התקשורת.
התערבות הגורם השולט בתכנים המופצים לציבור, משבשת את הזרימה החופשית של המידע, את חופש הביטוי והביקורת, ובכך פוגעת ביסודות המשטר הדמוקרטי.
מתארים את משולש האינטרסים בין בעלי הון ותאגידים גדולים, פוליטיקאים ומפלגות ועיתונות וגופי תקשורת. קשרים אלה נובעים מאינטרסים משותפים וקשרי ידידות בין האנשים במוסדות החברתיים של עסקים, פוליטיקה ותקשורת.
כל אחד מהשחקנים מושפע מהשניים האחרים ומשפיע עליהם: השלטון רוצה תקשורת חיובית ומשפיע עליה על ידי רגולציה, ההון רוצה שהתקשורת תעזור לו לייצר עוד הון, התקשורת צריכה את ההון והשלטון כדי לפעול (מימון ורגולציה). כך שגם יש אינטרסים משותפים, אבל גם אינטרסים מנוגדים - תקשורת יכולה לקדם ויכולה גם להרוס פוליטיקאים, פוליטיקאים יכולים לשרת תקשורת או לפעול נגדה וכן הלאה.
השפעתם על הסיקור העיתונאי - קשרים אלה עלולים לגרום:
תקשורת ציבורית ששייכת לציבור ומכוונת לטובת כלל הציבור.
לשידור ציבורי תפקיד חשוב בחברה דמוקרטית: הוא מייצג את הציבור, פונה למיעוטים, פועל לפי עקרונות של פלורליזם ואינו נאמן לגופים מסחריים.
יתרונות:
חסרונות:
שידורי רדיו או טלוויזיה, שרוב תקציבם מגיע מפרסומות וחסויות שמתומחרים על פי נתוני רייטינג, ונמצאים בבעלות של גופים פרטיים. מטרתם היא רווח כלכלי ולכן הם מעדיפים תכנים בידוריים. האינטרס הציבורי לעיתים נדחק לטובת האינטרסים הכלכליים.
| תקשורת ציבורית/שידור ציבורי | תקשורת מסחרית | |
|---|---|---|
| דוגמא | כאן 11 | ערוצים 12, 13 ו-14 |
| רקע היסטורי | 1968 קמה הטלוויזיה בישראל על פי הדגם הבריטי של שידור ציבורי, כדי לא להוציא משאב כה חשוב מידי הממסד לידיים פרטיות ומ-2014 הופך ל"תאגיד השידור כאן" | 1993 השידור המסחרי קם בישראל כדי לענות על הצורך בגיוון ולתת מענה לחלקים מודרים בציבור |
| מטרה | לשרת את כלל הציבור - ייצוג קבוצות מיעוט, לתת ביטוי לאינטרס הציבורי ולזכות הציבור לדעת | רייטינג=רווח כלכלי - שואף למקסימום רייטינג כי הרווח תלוי בכמות הצופים (הפרסומות מתומחרות עפ"י נתוני רייטינג) |
| בעלות | ציבורית בפיקוח רשות ציבורית - "תאגיד השידור הישראלי" מתוקף חוק השידור הציבורי מ-2014. | פרטית בפיקוח רשות ציבורית - "הרשות ה-2 לטלוויזיה ולרדיו" מתוקף חוק הרשות ה-2 מ-1993 |
| מימון | מכספי ציבור, תקציב המדינה, חסויות | ממכירת זמן לפרסומות, חסויות וגם הון פרטי של בעלי הערוץ שמוזרמים מעת לעת |
| סכנות | * חשוף ללחצים פוליטיים ותלוי בשלטון הממשלה יכולה לאיים בקיצוצים תקציביים * קשרים בין אנשי התקשורת הציבורית לאליטה הממסדית-הפוליטית מעוררים חשש ממעורבות של פוליטיקאים. * תכנים מנותקים מרוב האזרחים - טענה על אליטה שלא קשובה לרחשי העם |
* חשוף ללחצים כלכליים ומסחריים של בעליהם ותלות כלכלית-מסחרית ברייטינג, וגם ללחצים פוליטיים מתוקף הרגולציה * תכנים רדודים שפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר כדי להגדיל את הצופים * הדרה (הכחדה סימבולית) של קבוצות שאינן עתירות רייטינג (מיעוטים) * תכנים מוטים לטובת שיקולים מסחריים של בעלי ההון על חשבון האינטרס הציבורי |
| יתרונות | * משוחרר מלחצים כלכליים-רייטינג * מאפשר יצירת תכנים יקרים ולא בהכרח פופולריים (סוגה עילית), תכנים בעלי ערך חברתי ותרבותי איכותי |
* תקשורת עשירה יותר מהציבורית ולכן יכולה לייצר תכנים יקרים להפקה, * קשובה יותר לרחשי הציבור (רייטינג) ולכן פחות מנותקת מהציבור הרחב |
* יש להדגיש שבישראל גם השידור הציבורי וגם המסחרי פועלים מתוקף חוק ומפוקחים באמצעות רגולציה של רשות ציבורית
מושג שמייצג מצב בו האזרחים סומכים על מוסד התקשורת, ומאמינים שהיא פועלת באחריות, יושרה ולמען הציבור. כאשר האזרחים בוטחים ונותנים אמון בתקשורת שהיא ממלאת את תפקידיה באופן הגון, שהיא לא מעוותת ולא משקרת בכוונה, שהיא עושה מאמצים להציג את התמונה המלאה על כל המורכבויות שלה, שהיא לא מושפעת משיקולים כלכליים או פוליטיים על חשבון האינטרס הציבורי. אמון נמוך בתקשורת יכול להיות סכנה לדמוקרטיה כיוון שהאזרחים לא מאמינים למידע שהם מקבלים ואין להם תמונה אמינה ומשותפת של המציאות.
אחריוּתיוּת היא לקיחת אחריות של התקשורת על מעשיה וחובת תיקון ודיווח. מסירת דין וחשבון על הפרות של נורמות מקצועיות ואתיות על ידי עיתונאים וביצוע פעולות מתקנות כדי לכפר על ההפרות.
במדינה דמוקרטית לתקשורת יש תפקידים רבים וחשובים. בין היתר, היא אחראית על: הפצת מידע חיוני לאזרחים, קביעת סדר יום ציבורי ופוליטי וגם פיקוח וביקורת על מוסדות השלטון. כדי לבצע תפקידים אלו היא זקוקה לאמון הציבור וכדי לשמור על אמון זה, התקשורת צריכה לבדוק את עצמה, לקחת אחריות על פרסומיה ובמקרה של הפרה - לדווח על כך לציבור לתקן את ההפרה.
במדינה דמוקרטית לתקשורת יש אינטרס להיות המבקרת של עצמה, שכן אם לא היא, יעשו את הפיקוח גורמים אחרים, מה שייפגע באוטונומיה שלה וביכולת שלה לבצע את תפקידיה - חופש העיתונות ייפגע.
תקשורת ואחריות חברתית – השהייה זמנית של ערכים עיתונאיים כמו "רשות רביעית" ועיתונות חוקרת. בנימוק שזה נובע מאחריות כלפי החברה בתוכה פועלת התקשורת.
עקרונות התנהגות פרופסיונאליים-מקצועיים ואתיים-מוסריים, המחייבים את העיתונאים העובדים במוסד התקשורת ומנוסחים בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות. כללים אלה נקבעו על ידי התקשורת עצמה והיא גם זאת שאוכפת את ביצועם, בשיתוף גורמים ציבוריים.
גוף רגולטורי שחברים בו נציגי העיתונות ואנשי ציבור שאינם קשורים בהקשר מקצועי או עסקי לתקשורת.
המועצה מופקדת על שמירת ערכי העיתונות: חופש המידע, חופש הביטוי וחופש הבעת הדעה בישראל (פלורליזם).
מייצגת את העיתונות ואת הציבור במאבק להבטחת קיומם, על ידי נאמנות לעקרונות האתיקה העיתונאית, מצד כל העוסקים מקצוע העיתונות.
המועצה קובעת ואוכפת את אמות המידה המקצועיות והאתיות המנוסחות בתקנון האתיקה.
הוא קובץ של כללי התנהגות שמועצת העיתונות בישראל קבעה לכל העיתונאים בארץ לפעול על פיהם, המתייחסים לאיך ראוי ולא ראוי לעוסקים בעיתונאות לנהוג בעבודתם. הכללים נועדו לשמור על המוסר העיתונאי והם מתעדכנים מידי תקופה, בהתאם לשינויים טכנולוגיים, מבניים ודילמות שעולות בשטח.
להלן כמה דוגמאות מהמדריך:
*כללי אתיקה לגבי הרשתות החברתיות הם תחום שמתגבש לנוכח הטשטוש בין הפרטי והציבורי, בין הבית לעבודה, בין האישי והמסחרי-שיווקי. מעבר לעקרונות שנקבעו על ידי המפעילים (פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם אחרים) המגבילים את אופי התכנים ומאפשרים להם למחוק ולהקפיא חשבונות של משתמשים, ישנה התייחסות של מקומות העבודה והתחומים המקצועיים לכללי התנהגות אתיים ברשתות החברתיות (עורכי דין, מורים, חיילים ואחרים).
מצופה מעיתונאי לערוך הפרדה ברורה בין עובדות – מה שהתרחש בפועל, במציאות, לבין דעות – העמדות האישיות שלו לגבי מה שהתרחש בפועל. אבחנה ברורה בין דעה לבין עובדה היא מכשיר מרכזי לסיפוק מידע מהימן ולקבלת אמון מהציבור.
עיתונות מגויסת הוא סוג עיתונות או מצב שבו העיתונות מתגייסת או מגויסת לטובת השלטון ומשרתת את מטרותיו.
הסכנה המרכזית היא שהאזרחים חושבים שהם מקבלים מידע אמיתי ומבוסס כיוון שהוא מגיע מהתקשורת (ולא מטעם השלטון), אבל, בפועל, הם מקבלים הבנייה חברתית של המציאות על פי האינטרסים של השלטון.
שלושה סוגים:
תקשורת מגויסת מנוגדת למושג "תקשורת כרשות רביעית". תקשורת מגויסת פועלת למען השלטון/הממסד ואילו תקשורת כרשות רביעית פועלת באופן לעומתי לשלטון.
סוגים שונים של תקשורת מגויסת:
1. השלטון מגייס את התקשורת בכח: במדינות לא דמוקרטיות השלטון מגייס את התקשורת לטובת האינטרסים שלו. עם הפלישה הרוסית לאוקראינה השלטון הרוסי הכריח את התקשורת הרוסית להשתמש במונחים מסוימים בלבד ולהציג רק את נקודת המבט הרוסית.
2. כלי תקשורת שבוחרים לשרת את השלטון או שפועלים מטעמו: כלי תקשורת מוותרים על הצגת המציאות ממגוון נקודות מבט ומבנים מציאות מנקודת המבט של השלטון. לדוגמה, כלי תקשורת חרדים למשל בוחרים לשרת את הנהגת הקהילה.
3. תקשורת מתגייסת מרצון לתקופה מסוימת: במצבי חרום כגון מלחמה, מגפת הקורונה או אסונות טבע, התקשורת במדינות דמוקרטיות יכולה לבחור להתגייס לטובת החברה. במצבים כאלו, התקשורת משהה או ממתנת את פעולתה על פי ערכים מקצועיים (ניטרליות, ביקורתיות וכד') ומדגישה בפעילותה שיקולים חברתיים כלליים. לאחר תום תקופת החרום, אמצעי התקשורת חוזרים לפעולה רגילה על פי ערכים מקצועיים.
חשוב להבהיר כי במקרים כאלו התקשורת אינה מתגייסת רק לטובת השלטון, אלא עושה זאת ממניעים לאומיים וחברתיים. התקשורת פועלת מתוך אחריות חברתית ומתוך דפוס של "התכנסות סביב הדגל". התקשורת מעצימה את הרגש הלאומי ואת הסולידריות החברתית ומתגייסת לטובת החברה. התקשורת נשארת עצמאית, אבל פועלת מתוך תחושת התגייסות חברתית.
לעיתים בוחרת התקשורת לפעול מתוך אחריות חברתית כלפי החברה בתוכה ולמענה היא פועלת.
ישנם מצבים בהם התקשורת רואה עצמה לא רק כגוף מסחרי השואף למקסם רייטינג ורווח כלכלי, אלא גם כגוף בעל תפקיד חברתי ואחריות חברתית. לכן, במצבים אלו התקשורת בוחרת להטיל על עצמה מגבלות מסוימות, גם אם היא לא מחויבת לעשות זאת על פי החוק. כלומר, התקשורת בוחרת לפגוע בעצמה: בחופש הביטוי ובחופש העיתונות של עצמה ובעבודה הביקורתית שלה נגד השלטון, וזאת מתוך תפישה של אחריות כלפי החברה.
כמה מאפיינים לאחריות חברתית:
דילמות: אחד התפקידים החשובים של התקשורת בדמוקרטיה הוא חקירה וביקורת על פעולות השלטון והממסד. האם התקשורת מועלת בתפקידה בכך שהיא נמנעת מביקורת כזו בגלל אחריות חברתית? האם האחריות החברתית שמגלה התקשורת יכולה להוביל אותה למצב של תקשורת מגויסת? וכמו כן, מי מחליט לשנות את נהלי השידור? על פי אילו קריטריונים קובעים מתי לחזור לתפקוד שגרתי?
תקשורת ואחריות חברתית הוא מושג חוצה זירות: מה בוחרים עיתונאים שלא לפרסם כחדשות, מה בוחרים לצנזר ומה לשדר בתוכניות ריאליטי, בפרסומות, בשידורי ספורט ועוד.
בכל תקשורת המונים יש ארבעה מרכיבים קבועים:
לעיתים קיימים 2 מרכיבים נוספים:
מרכיבים אלה הם כלי להבנת הגורמים שמעצבים את הטקסט ואת התהליך התקשורתי.
[Image of communication process model diagram]בעבר, בתקשורת מסורתית הייתה הבחנה בין 2 סוגי תקשורת:
טבלת השוואה
| מאפייני תקשורת בינאישית | מאפייני תקשורת המונים (מסורתית) |
|---|---|
| המוען הוא אזרח רגיל | המוען הוא ארגון מורכב וגדול |
| המוען והנמען מכירים | הנמען אנונימי |
| הנמען יחיד או קבוצה קטנה | הנמען הוא קהל גדול |
| המסר פרטי | המסר פומבי/ציבורי |
| דו סטריות בתקשורת (קיים משוב) | המסר חד סיטרי (מהמוען לנמען, אין משוב) |
| העברת המסר לרוב בחינם או בעלות נמוכה | העברת המסר בעלות גבוהה |
כיום, התקשורת הדיגיטלית מטשטשת את ההבחנות שהיו נהוגות בעבר, בתקשורת המסורתית. טשטוש הגבולות הוא אחד המאפיינים המרכזיים של תקשורת דיגיטלית.
קיימים חמישה סוגים של טשטוש גבולות:
תהליך של ריכוז והתמזגות טכנולוגית ותוכנית בין מדיה מסורתית ומדיה חדשה. מתייחס לשינוי באופן צריכת התקשורת בתחילת המאה ה-21, עידן בו המדיה היא בכל מקום ומשמשת אותנו בכל צורותיה בכל תחומי החיים. החלוקה של התקשורת המסורתית נעלמה והכל התלכד והתכנס למכשיר אחד: הסמארטפון שמשמש אותנו לשלל פונקציות ותחומים.
השפעות:
לאמצעי התקשורת יש חמישה תפקידים בחברה:
כנוסף, לבדוק כל טקסט תקשורתי בכל זירה אילו תפקידים הוא ממלא וכיצד: טקסט חדשותי, האם הוא יכול להיות רק סיקור מבלי לעשות תאום? תוכניות ריאליטי ממלאות תפקיד של בידור, אבל גם של המשכיות; לאומיות בספורט ממלאת תפקיד של בידור, אבל לעיתים גם של גיוס ועוד.
מודל קווי/לינארי- מתאר את התקשורת כתהליך קווי וחד כיווני בו המסר שמעביר המוען משפיע על הנמענים. מודלים אלה מאפיינים תקשורת המונים מסורתית.
*דוגמא למודל זה לתלמיד נמצאת תחת מודל לאסוול
מודל מעגלי- מתאר את התקשורת כתהליך מעגלי, בו המוען והנמען מחליפים תפקידים ומתמקדים בעיקר במשוב. מודלים אלה מתאימים יותר לתקשורת בינאישית.
מודל סמיוטי תרבותי- עוסק בפענוח של המסר התקשורתי. כאן המוען והנמען הם שווי ערך והמסר מקבל משמעות שונה על פי ההקשר – הנסיבות שבהן מתרחשת התקשורת.
*דוגמא למודל זה לתלמיד נמצאת תחת מודל פיסק.
טבלת סיכום מודלים:
| מודל קווי | מודל מעגלי | מודל סמיוטי-תרבותי |
|---|---|---|
| המוען שולט במסר – הנמען פסיבי | המוען הופך לנמען וחוזר – הנמען למוען וכך הלאה | המוען והנמען שווים |
| התקשורת היא תהליך חד כיווני | התקשורת היא תהליך מעגלי - משוב | התקשורת היא פרשנות של המסר |
| המסר משפיע בצורה אחידה | הנמען יכול להגיב על המסר ולמתן את השפעתו | המסר מקבל משמעות שונה אצל כל נמען על פי ההקשר |
זהו סוג של מודל קווי-ליניארי המתאר את התקשורת כתהליך באמצעות המשפט:
זהו סוג של מודל סמיוטי-תרבותי המתאר את התקשורת כפרשנות, אינטראקציה של החלפת משמעויות בין המשתתפים בתהליך התקשורת – המוען, הנמען, הטקסט וההקשר - המאפיינים של הנמען: הגיל, המעמד, המוצא, המגדר והנסיבות שבהן הוא צורך את המסר, המעצבים את האופן שבו נמענים שונים מפרשים את הטקסט/המסר התקשורתי.
טענה לפיה כל שינוי טכנולוגי משמעותי מוביל לשינויים נרחבים בכל תחומי החברה. הטכנולוגיה שבה מתקשרת החברה היא הגורם המרכזי שמעצב את שאר התחומים בה: את ההתנהגות האנושית ואופי היחסים החברתיים, את אופי הפוליטיקה והכלכלה, את תוצרי התרבות ועוד.
הביטוי של מקלוהן "המדיום הוא המסר", טוען שהמאפיינים הטכנולוגיים של אמצעי התקשורת הבולטים ולא התכנים גורמים לשינויים ומשפיעים על האופי ועל תוצרי התקשורת, מעצבים את מאפייני האנשים והחברה ואת התרבות שלה.
גלובלי=כלל עולמי, בינלאומי.
תהליך שבו הטכנולוגיה מאפשרת מעבר חופשי של מידע, סחורות, שירותים, רעיונות ואנשים בין מדינות בקלות ובלי להתחשב בגבולות בין מדינות.
לאמצעי תקשורת המונים בכלל ולתקשורת דיגיטלית בפרט, יש תפקיד מרכזי בתהליכי הגלובליזציה:
יתרונות: מאפשרת מעבר חופשי של מידע עשיר ומגוון, נגיש בקלות ובמהירות, מאפשרת להיות חלק מהעולם (גיבוש זהות מגוונת), מעצים את החופש האנושי.
חסרונות: התרבות הגלובלית נשלטת על ידי מדינות ותאגידים שרובם אמריקאיים רבי עוצמה והשפעתם חזקה מאד בעיקר על מדינות ותרבויות קטנות יותר – מכרסם בזהות המקומית.
לוקאלי = מקומי.
תהליך בו נוצרים תכנים תקשורתיים המדגישים את ההיבטים המקומיים הייחודיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם. המטרה לשמר את התרבות המקומית ולצמצם את השפעת התרבות הגלובלית.
יתרונות: עוזרת בגיבוש וחיזוק הזהות המקומית והאותנטית, מחזק את התרבות והיצירה המקומיים.
חסרונות: היעדר חשיפה לתכנים גלובליים, עלול להביא לניתוק של התרבות המקומית ומשאר העולם.
שילוב של גלובלי=כלל עולמי ולוקלי=מקומי.
שינוי והתאמה של מוצרים וטקסטים גלובליים לקהל ולתרבות המקומית.
יתרונות: מאפשר למדינות (בעיקר קטנות יותר) גם להיחשף לתכנים גלובליים ולהיות חלק מהעולם, וגם לשמור על התרבות והשפה המקומית.
חסרונות: המינון בין הגלובלי והלוקלי אינו שוויוני – תרבות גלובלית חזקה יותר והמקומית מתקשה לגבור על השפעתה.
תהליך השתלטות של מדינה חזקה על מדינות/תרבויות חלשות יותר באמצעים תרבותיים: תכנים תקשורתיים כמו סדרות טלוויזיה, קולנוע ומוסיקה, דרכם התרבות החזקה מעבירה אידיאולוגיה, ערכים, והשפעה פוליטית וכלכלית למדינות "הנכבשות" = תרבות אחת "כובשת" תרבות אחרת.
השפעה אידיאולוגית של התרבות האמריקאית על מדינות ותרבויות מחוץ לארה"ב, על ידי יבוא והטמעה של ערכים ומרכיבי תרבות אמריקניים בתוך התרבויות המארחות.
טענה של מרשל מקלוהן, שאמצעי התקשורת הופכים את העולם הגדול והגלובלי לכפר – מקום "קטן" שבו יש תחושה שכולם מכירים את כולם ושותפים לאותה מציאות. הנמענים נחשפים לאותם תכנים באמצעי התקשורת- מייצר תחושה של הידמות ומטשטש את ההבדלים בין האנשים, התרבויות והמדינות.
זהות היא אוסף תפיסות ואמונות של האדם את עצמו. בעידן הדיגיטאלי הזהות היא מורכבת - היברידית (רב תרבותית) גם גלובלית וגם לוקאלית, שמשתלבות ומתקיימות יחד בו זמנית.
מושג המציג חמש שאלות הדרושות לסיפור מלא אודות נושא מסוים. כדי שדיווח עיתונאי יהיה שלם, עליו לכלול תשובה עובדתית לכל אחת מהשאלות, המתחילה באות מ': מי, מה, מתי, מקום (איפה), מדוע?
התקשורת לא יכולה לסקר את כל האירועים שמתרחשים במציאות ולכן היא מ"מסננת" את האירועים לפי ערך חדשותי שניתן לכל אירוע - אירוע בעל ערך חדשותי הוא אירוע שלתקשורת "שווה" לדווח עליו ולהקדיש לו זמן ומקום.
ערך חדשותי נקבע על פי 6 קריטריונים:
3 עקרונות מנחים להתנהלות מקצועית בעבודת העיתונאים:
עובדה היא משהו שקרה בפועל במציאות. דעה היא העמדה האישית של אדם לגבי מה שקרה, איך הוא מפרש אותו. מצופה מעיתונאים לערוך הפרדה ברורה בין העובדות לבין הדעות - הבחנה זו היא מכשיר מרכזי לסיפוק מידע מהימן ולקבלת אמון מהציבור.
| עובדה | דעה |
|---|---|
| נתון שניתן לבדוק ולמדוד | פרשנות |
| אובייקטיבי | סובייקטיבי, תלוי בערכים ובאמונות של בעל הדעה |
| קבוע | משתנה |
שני סוגים של תפיסת תפקיד העיתונאי:
| עיתונאי שומר סף | עיתונאי פרקליט |
|---|---|
| עיתונאות מאוזנת ואובייקטיבית | עיתונאות ערכית ומחנכת |
| העיתונאי הוא "צינור" בין המציאות לקהל, איש מקצוע המבקש להביא את כל העובדות לציבור | העיתונאי הוא פרקליט-נציג של קבוצות חלשות מול החברה והממסד, המבקש לשנות ולהשפיע |
| העיתונאי לא חלק מהסיקור, כותב ומשדר בגוף שלישי | העיתונאי הוא חלק מהסיקור, כותב ומשדר בגוף ראשון |
| לא מביע את דעותיו, ניטרלי, מציג תמונה מלאה | מביע בגלוי את דעותיו, נוטה לצד מסוים |
| רק עובדות - אובייקטיבי | מערב בין דעות ועובדות, מפרש את העובדות - סובייקטיבי |
| הקהל יכול לפרש את העובדות ולהגיע למסקנות בעצמו | העיתונאי מכוון את הקהל לפרש את העובדות בצורה מסוימת - מנקודת מבטו |
חשוב להדגיש כי מדובר במודלים ועיתונאים שונים יכולים לתפוס את המקצוע שלהם באופן שונה
| עיתונאי שומר סף | עיתונאי פרקליט |
|---|---|
| תפיסת העבודה העיתונאית ככזו שצריכה להיות אובייקטיבית ולהציג את המציאות כפי שהיא. | תפיסת העבודה העיתונאית ככזו שצריכה לבטא את הקול של קבוצות חלשות, עבודה שצריכה להיות חינוכית וערכית |
| העיתונאי תופש עצמו כ"צינור" בין המציאות לקהל, איש מקצוע שמבקש להביא את המציאות אל הקהל ללא מעורבות. | העיתונאי הוא נציג של קבוצות חלשות בחברה ומבקש להשמיע את קולן ולהראות לכלל הציבור את המציאות מנקודת המבט של קבוצות אלו, שקולן פחות נשמע בחברה. |
| הדיווח העיתונאי צריך להיות ניטרלי ואובייקטיבי, כתוב בגוף שלישי כדי להרחיק את העיתונאי מהדיווח עצמו | העיתונאי הוא חלק מהסיפור, חלק מהדיווח, כותב בגוף ראשון. |
| העיתונאי צריך לסקר מבלי להביע דעותיו, הוא ניטרלי ומציג תמונה מלאה של המציאות. | העיתונאי צריך (ולא יכול שלא) להביע דעותיו וכותב בגלוי לטובת קבוצה / עמדה מסוימת. |
| הסיקור חייב להיות אובייקטיבי - עובדות בלבד | הסיקור מבטא עמדתו של העיתונאי, מציג את המציאות מנקודת מבט מסוימת |
| תפיסת הקהל היא כמו לשופט: העיתונאי מציג את המציאות והקהל מפרש ויכול לשפוט בעצמו | תפיסת הקהל היא חינוכית: העיתונאי צריך לחנך את הקהל ולהראות לו את המציאות מנקודת מבט מסוימת כדי להשפיע על שיפוטו. |
ז'אנר של עיתונות בו עיתונאים עובדים עם מקורות ראשוניים כדי לגלות מידע שמישהו מעוניין להסתיר מהציבור. מבקש לא רק לסקר את המתרחש אלא לגרום לשינוים במציאות ובחברה: להשפיע על סדר היום ולעצב את הגבולות הנורמטיביים והמוסריים של החברה.
תחקירים הם התגלמות "זכות הציבור לדעת": לדעת על מחדלי השלטון; לדעת על פגיעה בעקרונות וזכויות דמוקרטיים בסיסיים; לדעת מה שאחרים רוצים להסתיר.
תחקיר נמשך זמן רב וצורך הרבה משאבים כדי לבצע חקירה לעומק, בשונה מעבודה עיתונאית רגילה: מהירה וכפופה לדד-ליין של החדשות. עיתונאים חוקרים יותר ספקנים כלפי הממסד.
אמצעי תקשורת שמכוונים למגזר מסוים באוכלוסייה ומותאמים לצרכיו מבחינת תכנים, שפה ותרבות. עיתונות מגזרית מכסה אירועים של המגזר וגם תכנים ארציים ובינלאומיים מנקודת המבט של המגזר.
עיתונאים בודדים או ארגוני תקשורת עצמאיים, שאינם חלק מארגון תקשורת גדול.
סיבות לצמיחת הז'אנר:
שני סוגים של חדשות:
| חדשות קשות | חדשות רכות |
|---|---|
| עוסקות בנושאים אקטואליים וחשובים, במידע הדרוש לאזרחים כדי שיהיו מעודכנים. ניתן להציגם עובדתית, לנתח ולפרש אותם. | עוסקות בנושאים מעניינים, סיפורים אנושיים דרמטיים, שנוגעים ברגש ובחיי אדם. |
| חייבים להתפרסם בסמוך למועד התרחשותם. לא נתון לשיקולי העיתונאי או העורך. | לא חייבים לפרסם מייד אחרי שהאירוע קורה. נתון לשיקולי העיתונאי או העורך. |
אמצעי תקשורת לפני העידן הדיגיטאלי. אמצעי תקשורת ההמונים הם מדורת השבט ואחראים במידה רבה על תפיסת המציאות של האזרחים באמצעות קביעת סדר יום משותף והנחלת ערכים משותפים. המוען הוא לרוב גוף גדול ומורכב ועלות הפצת המידע גבוהה.
ניו-מדיה, אמצעי תקשורת שעברו לפלטפורמה דיגיטלית כדי להישאר עדכניים ורלוונטיים עבור הקהל, שנמצא באינטרנט. המידע הוא קובץ דיגיטאלי ללא ממשות פיזית, המתעדכן כל הזמן וזמין לרוב ללא תשלום. המוען לא חייב להיות גוף תקשורת גדול, והעלות נמוכה יחסית לתקשורת מסורתית.
טבלת השוואה:
| תקשורת מסורתית | תקשורת דיגיטלית |
|---|---|
| עיתון מודפס "ידיעות אחרונות", ערוץ 11 בטלוויזיה, תחנת רדיו "גלגל"צ", yes טלוויזיה בלוויין, תקליטים, קלטות | אתר YNET, "כאן דיגיטל" ב-youtube, אפליקציה של גלגל"צ, V.O.D., שירותי סטרימינג (נטפליקס), פודקאסטים (לחלק מהאתרים יש גם שלוחות ברשתות החברתיות) |
| אמצעי תקשורת לפני העידן הדיגיטאלי: טלוויזיה, רדיו, עיתונות מודפסת | אמצעי תקשורת מסורתיים שעברו לאינטרנט: עיתונים מקוונים, טלוויזיה ורדיו |
| צריכה של כל מדיום בנפרד | צריכה במקביל דרך מחשב/טאבלט/סמארטפון שמרכזים את כל המדיה |
| המוען הוא גוף גדול, מורכב, כפוף לחוקים, פועל מאינטרסים (פוליטיים, חברתיים וכלכליים) כי הפצת המסר כרוכה בעלויות גבוהות | המוען הוא גוף גדול, מורכב, כפוף לחוקים, פועל מאינטרסים (פוליטיים, חברתיים וכלכליים) כי הפצת המסר כרוכה בעלויות גבוהות |
| מודל קווי – המוען שולט במסר ומשפיע על הנמען (הפסיבי) | שינוי באופן העברת המידע וצריכתו – מודל מעגלי, הנמען יכול להגיב (טוקבקים) ואפילו להפיץ מידע וקיים טשטוש אבחנות בין מוען לנמען. |
| התקשורת היא מדורת השבט, בעלת השפעה רבה על סדר היום הציבורי ועל תפיסת המציאות של ציבור גדול | כמות עצומה של מידע עוברת במגוון כלי תקשורת - במגוון אפשרויות צריכה (טקסט, תמונה, וידאו) |
| לוקלית, בתשלום, מתעדכנת פעם בכמה זמן | גלובלית, חינמית לרוב, מתעדכנת כל הזמן |
| השלכות על החברה ועל הפרט: המדיה מעצבת סדר יום חברתי משותף, גורם מלכד בשעות משבר, מקור עיקרי למידע – האזרח פסיבי ומושפע מהתקשורת, רוב הקהל מבוגר. | השלכות על החברה ועל הפרט: כוחה של המדיה מתפזר, אך כוחם של התאגידים ששולטים במדיה גובר וגם השפעתם על האזרח - מעצים ריכוזיות, יותר מידע ויותר אפשרויות צריכה, האזרח יותר אקטיבי, אזרח גלובלי, פיצול חברתי לצד התפתחות של רב תרבותיות, רוב הקהל צעיר. |
השינויים הטכנולוגיים של התקשורת הדיגיטלית הביאו לשינויים בעבודה העיתונאית ובתוצרי העיתונות ומכאן גם לשינויים בתפיסת המציאות:
לפי טענה זו התקשורת אינה מעבירה לקהל את המציאות, אלא יוצרת תמונה מסוימת של המציאות. המציאות המוצגת באמצעי התקשורת נתפסת בעיני הקהל כ"אמת" וכ"מציאות" אך בפועל היא אינה "אמת אובייקטיבית" אלא תוצר של שיקולים ואינטרסים שונים של העיתונאים ושל וארגוני התקשורת שמייצרים את החדשות.
אנו זקוקים לתקשורת שתתווך לנו את המציאות, במיוחד כשזו רחוקה מאיתנו. אבל, המציאות מורכבת והמידע אינסופי – כלי התקשורת אינם יכולים להראות את הכל.
התקשורת "בונה" לנו מציאות באמצעות מרכיבי השפה התקשורתית: טקסט, צילום, עריכה, ליהוק ועוד וכדי ליצור רושם כאילו היא מתארת את המציאות, היא משתמשת באמצעים שונים: אופן ייצוג ותדירותו, מסגור, רטוריקה ובחירה זו או אחרת.
התקשורת מציגה לנו את המציאות הרחוקה שאנחנו לא יכולים לחוות במציאות הקרובה, והיא גם סוכן החברות המשמעותי והמשפיע ביותר. שילוב זה מעניק לאמצעי התקשורת השפעה רבה על עיצוב תמונת המציאות בראש שלנו ועל הפרשנות שלנו אותה – על איך אנחנו תופסים ומבינים אותה.
לסיכום, התקשורת מייצרת לנו את המציאות באמצעות:
תיאוריה הטוענת שתקשורת ההמונים יכולה לא רק להבנות מציאות אלא אף לייצר מציאות חדשה.
התקשורת בוחרת אילו דעות להציג ואילו להצניע והציבור לומד ממנה מהי דעת הרוב. התיאוריה טוענת שאנשים יחששו להביע דעות שאינן פופולריות ולכן מי שחש שאינו שותף לדעת הרוב, כפי שהיא מתבטאת בסביבה ובתקשורת, או יתאים את הדעות שלו למה שנתפס כדעת הרוב, כדי לא להיות חריג או ישתוק ולא יביע את דעתו "הלא מקובלת" בפומבי. מה שמוצג בתקשורת כדעת הרוב/הקונצנזוס, הוא בעצם דעתו של מיעוט צעקני (כי הרוב שותק).
בתרבות הדיגיטלית התופעה מתעצמת: ברשתות חברתיות האלגוריתם קובע אילו קולות ישמעו יותר - וייתפסו כעמדת הרוב, ואילו קולות יוצנעו – ויתפסו כעמדת המיעוט, ובכך משפיע על דעת הקהל וגורם לשינוי במציאות.
תיאוריה הטוענת שלתקשורת ההמונים השפעה רבה והיא קובעת מהן הסוגיות החשובות שמעסיקות את הציבור, בהן יש לדון או לטפל. ככל שהתקשורת תבליט נושא מסוים, כך הוא ייתפס על ידי צרכני התקשורת כחשוב יותר.
שלושת סדרי היום משפיעים זה על זה:
רעיונות מרכזיים של האסכולה:
פעולה יזומה שמטרתה להסיט/לסובב את סדר היום הציבורי והתקשורתי מלעסוק בנושא שאינו נוח לפוליטיקאי או לאיש ציבור, לכיוון אחר.
האופן שבו אמצעי תקשורת מציגים אירועים, אנשים, מקומות וסוגיות חברתיות ציבוריות בעבור הקהל ובכך משפיעים על איך הוא מבין, מפרש ומעריך אותם.
בבדיקת המסגור נבחן איך מועבר המידע: בחירת המילים, גודל וצבע הכותרות, התמונות, הסטריאוטיפים, מי מוצג כאחראי לבעיה המוצגת, מה מודגש?
מרכז ופריפריה מבטאים חלוקה של יחסי כח: במרכז נמצא הכח הפוליטי, התרבותי, הכלכלי והחברתי: התקשורת, הכנסת, הבורסה, הקריה ובפריפריה נמצאים מקומות וקבוצות עניים וחלשים מבחינה כלכלית, תרבותית ופוליטית, ומכאן חסרי כח.
התיאוריה טוענת שהתקשורת היא חלק מהמרכז והיא מסקרת את הסביבה מנקודת מבט של המרכז. לכן, סיקור הפריפריה יהיה לרוב יותר שלילי וידגיש תופעות כמו אלימות, פשע, הזנחה ואי-סדר ואילו קהילות ואירועים ששייכים או קרובים למרכז, יסוקרו בצורה יותר חיובית.
מרחק שנוצר כאשר אין מאפיינים דומים בין העיתונאים לקבוצה המסוקרת. הבדלים אלה משפיעים על הסיקור התקשורתי של אנשי התקשורת את הקבוצה "האחרת", שנתפסת כאיום חברתי וזוכה לסיקור מועט וסטריאוטיפי, מעמדה של עליונות וחוסר הזדהות עם הקשיים שלה ועם תפיסת עולמה.
תצלום סטילס שמופיע בעיתון מודפס או אתר אינטרנט בצמוד לכתבה ומספק דימוי חזותי לאירוע חדשותי. צלם העיתונות הוא עיתונאי, שבמקום מילים מדווח בתמונות.
הצילום הוא אחד הכלים שבהם התקשורת משתמשת להבניית מציאות: הוא נתפס כמשקף מציאות כי הוא דומה לאופן שבו רואה אותו העין האנושית.
פעמים רבות הקהל רואה בצילום עיתונאי כשיקוף ריאליסטי של האירוע והוא לא תמיד מודע להקשרים שמשפיעים עליו:
סוג של צילום עיתונאי שמלווה כתבה חדשותית ומתמקד באירועים ובבני אדם המהווים את נושא הסיקור. אינו מתוכנן מראש ולרוב מציג רגע אחד שנלכד על-ידי הצלם מנקודת המבט הסובייקטיבית שלו.
צילום חדשותי צריך להיות בעל ערך חדשותי: משקף את האירוע בעת התרחשותו, "מספר" אותו ללא צורך במילים,בלעדי, ברור ובעל השפעה רגשית על הנמען. היום כשכל אזרח יכול לצלם אירועים כשהוא נוכח בהם, דווקא עולה ערכו של הצילום המקצועי.
צילום חדשותי צריך להיות בעל ערך חדשותי:
*היום כשלכל אזרח יש מצלמה בסמארטפון והוא מצלם אירועים כשהוא נוכח בהם, דווקא עולה ערכו של הצילום המקצועי, מבחינת היכולת להעביר מידע מעניין, מרגש וברמה גבוהה.
סוג של צילום עיתונאי שמשמש מרכיב משמעותי בכתבה, מוזמן ומתוכנן מראש ובו בו הצלם נדרש להפגין כישורים אמנותיים ומיומנויות טכניות גבוהות. הצילום נועד להעביר מסר מסוים על המצולם.
צילום שהתפרסם בתקשורת והפך להיות מוכר לציבור כסמל חזותי=אייקון של האירוע
מאפיינים מרכזיים בהפיכת צילום לאייקוני:
בתרבות הדיגיטלית מעמדו של הצילום האייקוני נשחק: הציבור נחשף לכמות עצומה של דימויים ויזואליים - ממים ויראליים, צילומי חדשות שגרתיים ופייק ניוז. במצב של "פסט אמת", ערך האמת של הצילומים פוחת (ועוד יותר עם אפשרויות העריכה הדיגיטלית והבינה המלאכותית). ברשתות חברתיות כל קהילה נחשפת לצילומים שונים בהקשרים שונים - אותן תמונות מקבלות משמעויות שונות בהתאם, מה שמקשה על צילום לקבל מעמד אייקוני, מוסכם על כולם.
תצלום שהצלם טען אותו ברגש רב מדי ואמור לכאורה לעורר בצופים תגובות רגשיות מטלטלות, אך גורם דווקא לאדישות והיעדר אמפתיה. תצלום כזה לא פועל על הצופה כי הוא כה טעוּן שלא נותר מקום לשום רגש אחר מלבד הלם.
2 סיבות לאדישות הצופים למראה צילומי הלם: "סבל מרחוק" ו"עייפות מחמלה".
צופים רואים שוב ושוב תמונות של סבל שחווים אנשים שרחוקים מסביבתם המיידית – סבל מרחוק.
הם מתקשים לחוש חמלה כי יכולת ההזדהות שלהם נעשית קהה עם הזמן וכמות התצלומים שאליהם הם נחשפים יום יום.
מודל לניתוח של דימוי חזותי שבאמצעותו ניתן להבין כיצד צילום יכול להבנות משמעויות ומכאן גם לעצב תפיסה מסוימת של המציאות. המודל מראה שכל צילום/תמונה/דימוי חזותי מכיל 2 רמות של משמעות:
ניתוח צילום על פי המודל: בכל צילום/תמונה/דימוי חזותי קיימות 3 רמות של משמעות:
כשהתקשורת מפיצה, מדברת, מתייחסת ומפרשת תמונה מסוימת, ומערכות החינוך והפוליטיקאים משתמשים בה לקידום רעיונות דומים, היא הופכת להיות אייקון – דימוי חזותי, טעון מסרים אידיאולוגיים-קונוטציות ונתפס כאמת-דנוטציה.
אמצעי להעברת ביקורת חברתית ופוליטית באמצעות שימוש בהומור שהוא לעיתים תוך כדי הגזמה והקצנה.
מאפייני הסאטירה:
הסאטירה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הדמוקרטית ויש לה תפקיד חברתי חשוב.
הסאטירה משרתת את האזרחים:
הסאטירה משרתת גם את השלטון:
ריבוי משמעויות בטקסט, כלומר הקהלים שצורכים אותו יכולים לפענח אותו בדרכים שונות. פיסק טוען שכל טקסט תקשורתי הוא פוליסמי כדי שיוכל לפנות למקסימום קהלים.
אמצעים לעיצוב טקסט פוליסמי:
תוכן, לרב הומוריסטי, שמתפשט באופן "ויראלי" באמצעות רשת האינטרנט. המשתמשים שמעבירים אותו מוסיפים לו משמעויות חדשות כמו: הוספת כיתוב לתמונה או פסקול לסרטון, ומפיצים אותו לאחרים וכך הפריט המקורי מקבל גרסאות שונות.
| תוכן ויראלי | תוכן ממטי |
|---|---|
| מופץ כמו שהוא, ללא שינוי | מופץ עם שכתוב או יצירה מחדש, על ידי חיקוי |
| הקהל רק מעביר את הפריט | הקהל מוסיף את הפרשנות שלו לפריט |
| פריט יחיד וזהה שמופץ | גרסאות שונות של פריט, אסופה של פריטים שחולקים מאפיינים משותפים |
| משמעות מועדפת אחת | פוליסמיות, ריבוי משמעויות |
* פריט שמתחיל כויראלי (מופץ ללא שינוי בין משתמשים רבים), מעורר משתמשים ליצור לו גרסאות שונות ולשלב בו את רעיונותיהם, מה שיהפוך אותו לממטי. פריט ויראלי הופך למם, רק על ידי פארודיה או חיקוי (בפני עצמו אינו מם).
אמצעי תקשורת לפני העידן הדיגיטאלי (חלקם נעלמו וחלקם עברו לפלטפורמה הדיגיטאלית). אמצעי תקשורת ההמונים הם "מדורת השבט" ואחראים במידה רבה על תפיסת המציאות של האזרחים באמצעות קביעת סדר יום משותף והנחלת ערכים משותפים. המוען הוא לרוב גוף גדול ומורכב ועלות הפצת המידע גבוהה.
אמצעי תקשורת על רשת האינטרנט. אתרים, בלוגים ורשתות חברתיות שנוצרו באופן דיגיטלי או אמצעי תקשורת מסורתיים שעברו לפלטפורמה דיגיטלית כדי להישאר עדכניים ורלוונטיים עבור הקהל, שנמצא באינטרנט. המידע הוא קובץ דיגיטאלי ללא ממשות פיזית, מתעדכן כל הזמן וזמין לרוב ללא תשלום. המוען לא חייב להיות גוף גדול, והעלות נמוכה יחסית לתקשורת מסורתית.
| תקשורת מסורתית | תקשורת דיגיטלית |
|---|---|
| עיתון מודפס "ידיעות אחרונות", ערוץ 11 בטלוויזיה, תחנת רדיו "גלגל"צ", yes טלוויזיה בלוויין, תקליטים, קלטות, פליירים | אתר YNET, "כאן דיגיטל" ב-youtube, אפליקציה של גלגל"צ וספוטיפיי, V.O.D., שירותי סטרימינג (נטפליקס), פודקאסטים, אסאמסים |
| אמצעי תקשורת לפני העידן הדיגיטאלי: טלוויזיה, רדיו, עיתונות מודפסת | אמצעי תקשורת מסורתיים שעברו לאינטרנט: עיתונים מקוונים, טלוויזיה ורדיו |
| צריכה של כל מדיום בנפרד | צריכה במקביל דרך מחשב/טאבלט/סמארטפון שמרכזים את כל המדיה |
| המוען הוא גוף גדול, מורכב, כפוף לחוקים, פועל מאינטרסים (פוליטיים, חברתיים וכלכליים) כי הפצת המסר כרוכה בעלויות גבוהות | המוען הוא גוף גדול, מורכב, פועל מאינטרסים (בעיקר כלכליים) כי הפצת המסר כרוכה בעלויות גבוהות |
| מודל קווי – המוען שולט במסר ובהעברתו ומשפיע על הנמען (הפסיבי) | שינוי באופן העברת המידע וצריכתו – מודל מעגלי, הנמען יכול להגיב, לייצר (טוקבקים) ואפילו להפיץ מידע. |
| התקשורת היא מדורת השבט, בעלת השפעה רבה על סדר היום הציבורי ועל תפישת המציאות של ציבור גדול | כמות עצומה של מידע עוברת במגוון כלי תקשורת - במגוון פורמטים (טקסט, תמונה, וידאו) |
| נגישה לוקלית, בתשלום, מתעדכנת פעם בכמה זמן | נגישה גלובלית, חינמית לרוב, מתעדכנת כל הזמן |
| השלכות על החברה ועל הפרט: המדיה מעצבת סדר יום חברתי משותף, גורם מלכד בשעות משבר, מקור עיקרי למידע – האזרח פסיבי ומושפע מהתקשורת, רוב הקהל מבוגר. | השלכות על החברה ועל הפרט: כוחה של המדיה מתפזר, יותר מידע ויותר אפשרויות צריכה, האזרח יותר אקטיבי, אזרח גלובלי, פיצול חברתי לצד התפתחות של רב תרבותיות, רוב הקהל צעיר. |
מדיה דיגיטלית ברשת האינטרנט המבוססת על תוכן גולשים והם אלה שיוצרים את עיקר התוכן.
מאפייניה:
היבטים חיוביים:
היבטים שליליים:
כיום, התקשורת הדיגיטלית מטשטשת את ההבחנות שהיו נהוגות בעבר, בתקשורת מסורתית. טשטוש הגבולות הוא אחד המאפיינים המרכזיים של תקשורת דיגיטלית. מבחינים בחמש סוגים של טשטוש גבולות:
פייק ניוז: בעברית - חדשות כזב, מידע שיקרי המופץ בצורה של ידיעה חדשותית, בכוונה על מנת להטעות.
דיפ-פייק: חיבור בין קול ותמונה משני מקורות שונים באמצעות טכנולוגיה מתקדמת (בינה מלאכותית), מייצר התאמה כמעט מושלמת שנראית אמיתית מבלי שהקהל יזהה שמדובר בזיוף.
בוטים: חשבונות שמפיצים תכנים בזהות וירטואלית בדויה ברשתות חברתיות כדי להשפיע על "דעת הקהל" בכיוון פוליטי או מסחרי שנוח לגורם שיצר אותם. בוטים מתחזים לחשבונות של אנשים אמיתיים ומייצרים דעת קהל שקרית ברשתות חברתיות. האזרחים לא יודעים שמדובר בחשבונות פיקטיביים ומתקשים לזהות מתי זה אנשים ומתי בוטים, האם זו דעת הקהל או תעמולה?
[1]להוסיף את ההשלכות שנמצאות בזירת העל
יכולות של מחשב שמסוגלות לבצע משימות הדורשות אינטליגנציה אנושית - לדָמוֹת את אופן המחשבה האנושי. כל היכולות הללו מבוססות על אלגוריתמים, שכל הזמן מנתחים, לומדים ומשפרים תהליכי חשיבה אנושיים כמו למידה, קבלת החלטות ופתרון בעיות, כדי לבצע פעולות כמו "אנשים" והמשתמש לא יוכל להבחין אם מדובר באדם או מחשב.
תוכנות בינה מלאכותית סורקות כמויות אדירות של מידע בזמן מהיר, מעבדות אותו ומפיקות תוצאות. הן "לומדות" ומשתפרות כל הזמן.
מקומה בסביבה התקשורתית - בינה מלאכותית ועיתונות:
ניתן למצוא בינה מלאכותית באלגוריתמים של הרשתות החברתיות, בהמלצות של שירותי הסטרימינג, בתוצאות מותאמות במנועי החיפוש, במצלמות ובאפליקציות שונות. גם גופי תקשורת ועיתונות משתמשים היום בבינה מלאכותית ויש לכך השפעה על התכנים ועל העבודה העיתונאית:
קוד מחשב שמבצע במהירות חישובים כדי להגיע לתוצאה מסויימת: לקלוט הרבה מידע ולבצע פעולות בהתאם. כמעט כל פעולה שאנחנו עושים ברשת האינטרנט מבוססת על אלגוריתם - רשתות חברתיות, אפליקציות ואתרים "לומדים" על כל משתמש (היכן הוא גר, מי החברים שלו, מה הם תחומי העניין שלו, מה הוא מחפש וקונה) באמצעות האלגוריתם וכך הם יכולים להתאים לכל אחד תוצאות שונות.
הרשתות החברתיות, שם נמצאים הילידים הדיגיטאליים, נשלטות על ידי אלגוריתם סודי שמעצב את הפיד של כל משתמש בכך שהוא מחליט איזה פוסט לקדם ואיזה להצניע, איזה תוכן יתאים יותר ואיזה פחות וכך מעצב גם את המציאות, סדר היום ודעת הקהל. במהותו האלגוריתם משרת את האינטרס הכלכלי והפוליטי של התאגידים שעומדים מאחורי הרשתות - ומטרתו להשאיר את המשתמשים כמה שיותר בכל דרך ומבלי שהם יהיו מודעים למניפולציות שלו.
השפעות שליליות: מוביל להקצנה בעמדות המשתמשים, מרחיב את השסעים החברתיים, מפצל את החברה לקבוצות הומוגניות שאינן נחשפות לדעות אחרות, מייצר ומעצים את ספירלת השתיקה.
טענה לפיה כל שינוי טכנולוגי משמעותי מוביל לשינויים נרחבים בכל תחומי החברה. הטכנולוגיה שבה מתקשרת החברה היא הגורם המרכזי שמעצב את שאר התחומים בה: את ההתנהגות האנושית ואופי היחסים החברתיים, את אופי הפוליטיקה והכלכלה, את תוצרי התרבות ועוד.
הביטוי של מקלוהן "המדיום הוא המסר", טוען שהמאפיינים הטכנולוגיים של אמצעי התקשורת הבולטים ולא התכנים גורמים לשינויים ומשפיעים על האופי ועל תוצרי התקשורת, מעצבים את מאפייני האנשים והחברה ואת התרבות שלה.
תהליך שנמשך כל החיים ובמהלכו הפרט לומד את הנורמות, הערכים, המוסכמות וההתנהגויות אשר יהפכו אותו לחלק מן החברה ויעזרו לו לפעול בתוכה בהצלחה.
הסביבה באמצעות גורמים שונים שנקראים "סוכני חִבְרוּת" כמו הורים, בית הספר, קבוצת השווים, צבא, מסגרות עבודה, מלמדת את הפרט מה נורמטיבי ומה חריג, על ידי למידה וחיקוי ועל ידי חיזוקים חיוביים או סנקציות שליליות.
אמצעי התקשורת, הם סוכן החברות הקבוע והיציב מכולם, המלווה את האדם מינקות ועד לזקנה.
בעוד שהחברה מתגמלת את הפרט על התנהגות נורמטיבית על ידי הערכה, כבוד וחיבה ומענישה כשהוא אינו נוהג על פי המצופה על ידי דחייה, בידוד ואף חרם, התקשורת לא מענישה אלא מטמיעה את הנורמות המצופות בהנאה וחזרתיות.
השפעה שלילית של הטלוויזיה והאינטרנט, שבעידן הדיגיטלי מהווים את "סוכני חיברות" המרכזיים והמשפיעים ביותר. השליטה של הצעירים בצריכתם, מספקת להם בקלות מידע שלא דורש ידע מוקדם, שבעבר היה חסום בפניהם, חושפת אותם לתכנים שלא תואמים לגילם ומגלה להם טרם זמנם את סודות עולם המבוגרים.
כתוצאה מכך:
2 סוגים של תקשורת באמצעות מחשב:
תקשורת סינכרונית תקשורת באמצעות טכנולוגיה דיגיטלית בזמן אמת, המשוב מיידי.
תקשורת א-סינכרונית תקשורת באמצעות טכנולוגיה דיגיטלית שלא בזמן אמת, מעוכבת, המשוב אינו מיידי.
2 סוגי משתמשים במדיה הדיגיטלית:
| ילידים דיגיטליים | מהגרים דיגיטליים |
|---|---|
| אנשים שנולדו אחרי 1980 | אנשים שנולדו לפני 1980 |
| מיומנים בתפעול, בשימוש ובניצול הטכנולוגיה לכל צרכיהם | מתקשים בתפעול ובשימוש בטכנולוגיה לצרכיהם, מעדיפים טכנולוגיה "ישנה" |
| פועלים במולטימדיה, ריבוי משימות במקביל | פועלים בחשיבה רציפה, משימה אחת בכל פעם |
| יחסם לטכנולוגיה מאופיין בשליטה, הסתגלות מהירה לשינויים והתלהבות מחידושים - חיובי | יחסם לטכנולוגיה מאופיין בחשש, בחוסר שליטה בשימוש בה, וביחס שיפוטי וביקורתי כלפיה - שלילי |
| הטכנולוגיה היא "שפת האם" של הילידים – היא חלק מחייהם מיום היוולדם, ולכן היא טבעית וללא מאמץ עבורם | עבור המבוגרים, כמו כל מהגר, הטכנולוגיה היא שפה שניה - הם אימצו אותה בשלב מאוחר בחייהם וצריכים להתאמץ ללמוד אותה |
מושג שמבטא יכולת של קבוצות או אנשים לשלוט במדיה דיגיטלית. שילוב בין: מידת נגישות למדיה דיגיטלית (אחזקת מחשב/טלפון, חיבור לאינטרנט מהיר) + מיומנות תפעול ושליטה במדיה דיגיטלית + ידע על שימוש במדיה דיגיטלית(איך להפיק ממנה תועלת?).
הון דיגיטלי יכול לצמצם פערים חברתיים-כלכליים בחברה או לשכפל ואף להעצים אותם: לבעלי הון דיגיטלי רב יש יותר כלים ויותר אפשרויות, והוא מאפשר גם לפריפריה להיות במרכז ולבעלי הון דיגיטלי מועט, האפשרויות מצומצמות, הם חשופים לפחות מקורות מידע, וכך מצבם הנחות נשמר והפערים מתרחבים.
מושג המתאר מרחק שנוצר כתוצאה מהבדלים בנגישות ובשליטה בשימוש במדיה דיגיטלית: בין הון דיגיטלי רב להון דיגיטלי נמוך. לרוב, הפערים קשורים למדדים חברתיים, כלכליים ותרבותיים נוספים כמו מקום מגורים, מצב כלכלי, משפחתי, רמת השכלה, גיל, ועוד.
תפיסה לפיה המעקב אֲחַרַי וְאֲחרֵי אנשים אחרים, נתפס כמעשה הגיוני, נורמטיבי ואפילו רצוי. אזרחים משתפים ברצון מידע על עצמם ומוותרים על הפרטיות שלהם, בתמורה לקבלת שירותים בחינם ולצבירת פופולריות. מעקב הוא רצוי ומהווה מדד להצלחה חברתית.
תקשורת דיגיטלית מחייבית מעקב ולכן מתפתחת אצל האזרחים תודעה של הגיון מעקבי לפיה שיתוף מידע הוא כדאִי ומעקב של אחרים אחרַי הוא משהו רצוי.
דאגה כפייתית של הפרט להחמיץ חוויות, הזדמנויות ואינטראקציות חברתיות שלדעתו מתרחשים כעת.
אנשים שמעמדם וכוחם נגזר בעיקר מהיותם בעלי חשבונות רשת עם מספר רב של עוקבים, מה שמקנה להם השפעה על עיצוב דעת הקהל בתחומים שונים, לעיתים בעזרת שיתופי פעולה כלכליים עם גופים מסחריים.
היבטים חיוביים/רווח: נתפסים כאמינים יותר, מאפשר עלייה של כוחות חדשים שאינם חלק מהמיינסטרים ומעצים את חופש הביטוי.
היבטים שליליים/הפסד: אין עליהם בקרה וקשה לאמת את המידע, חלק מהתכנים מושפעים משיקולים מסחריים סמויים והם מערערים את אמינות כלי התקשורת הממסדיים/מסורתיים.
התקשורת הדיגיטלית והרשתות החברתיות משפיעות על מאזן יחסי הכוחות בין אזרחים-תקשורת- פוליטיקאים ומשנות אותם. ההשפעות פועלות על כל השחקנים ולכל הכיוונים – הטכנולוגיה יכולה גם להעניק כח וגם להחליש.
🡩 יותר כח לפוליטיקאים: אין צורך בתיווך של תקשורת ממסדית, אפשר להעביר את המסרים הרצויים ישירות לציבור דרך הרשתות החברתיות, ולשלוט בנרטיב ובדימוי.
🡩 יותר כוח לאזרחים: יכולים להעביר מסרים להמון באופן ישיר ובמהירות באמצעות רשתות חברתיות, גם להעביר מידע בין האזרחים וגם לקבל מידע ישירות מפוליטיקאים וגורמים אחרים, ללא תיווך התקשורת.
🡫 מחלישה את כוח האזרחים: גם בעבר אזרחים היו תלויים בתקשורת ממסדית לקבלת מידע ופרשנות, וגם עכשיו הם תלויים ברשתות חברתיות ואתרי אינטרנט המנוהלים על ידי תאגידים בעלי אינטרסים. תקשורת מסורתית מציגה ומארגנת את המידע בצורה ברורה והיררכית. בתקשורת דיגיטלית יש הרבה יותר מידע ולא כולם יודעים להשיג ולהבין אותו.
🡫 מחלישה את התקשורת המסורתית הממוסדת: יש פחות צורך בעיתונאים, עורכים ומערכות תקשורת מורכבות כדי להעביר מידע לציבור, התקשורת מאבדת את המונופול על עיצוב הקשר בין הפוליטיקאים לציבור (בתקשורת דיגיטלית אזרחים יכולים להתנהל מולם באופן "ישיר"). ועם זאת, לתקשורת הממוסדת יש עדיין כוח בעיצוב סדר היום הציבורי.
4 תיאוריות לגבי השפעה אפשרית של החשיפה לאלימות בתקשורת על הקהל:
אלימות - התנהגות כוחנית, תוך כדי פגיעה או כוונה לפגוע. בהרחבה, המושג מתייחס למגוון פעילויות מזיקות, הנעשות על ידי אדם אחד או יותר ופוגעות באחר או בחברה - פיזית, מילולית, חברתית, מינית או אחרת.
בריונות ברשת - שימוש ברשת האינטרנט, בעיקר ברשתות החברתיות, כדי לגרום נזק לאדם אחר: לפגוע, להעליב, לאיים, להטריד, ללעוג או להשפיל בצורה מכוונת אדם אחר.
הסתה - ניסיון לשכנע אדם או קבוצת אנשים לבצע מעשה שלילי. אחד מסוגי ההסתה הנפוצים ברשת הם דברי שִׂטְנָה - העברת מסרים שיש בהם קידום או עידוד של אלימות כלפי בני אדם או קבוצות.
סוג של תוכניות המציגות אנשים אמיתיים בעת שהם חווים אירועים מתוכננים או אמיתיים. תוכניות ריאליטי מתבססות על המתח שבין מציאות ספונטאנית ואותנטית לבין תוכנית בידור מבויימת, מלאכותית וערוכה, שכל מרכיב בה נתון לשליטת ההפקה.
מאפייני הז'אנר:
1. תוכניות מבוססות הפקה ומשתתפים:
2. דוקו-ריאליטי:
3. תוכניות מבוססות קהל:
צפייה בריאליטי שונה מצפייה בז'אנרים אחרים כי היא מאפשרת לצופים להיות יותר אקטיביים-פעילים בשל ההזדהות הגבוהה עם המשתתפים אשר דומים להם - באמצעות הצבעות, פעילויות ברשתות חברתיות כמו שיתוף ותגובות.
סרטים המורכבים מחומרי מציאות שיוצריהם רוצים לתעד או לשחזר (אירועים שקרו באמת). למרות שמו, סרט תיעודי אינו נייטרלי, יש לו נרטיב והוא בעל זהות אידיאולוגית ברורה.
מאפייני הז'אנר:
דומה:
שונה:
תכונה של טקסט המאפשרת ריבוי משמעויות, כלומר הקהלים שצורכים אותו יכולים לפענח אותו בדרכים שונות. פיסק טוען שכל טקסט תקשורתי הוא פוליסמי כדי שיוכל לפנות למקסימום קהל ולאפשר לו לפרש אותו במגוון דרכים.
תפיסה הדוגלת בקיום דיאלוג בין התרבויות/הקבוצות השונות שמרכיבות את החברה, תוך כבוד הדדי, סובלנות וקבלת השונה.
מאפייניה:
השלכות שליליות אפשריות: ניכור, היעדר מכנה משותף ואף מאבק בין הקבוצות על משאבים, מעמד והשפעה בחברה.
דימוי או שחזור של דבר-מה בעולם ה"אמיתי" (חפץ, אדם, קבוצה, מקום או אירוע) בתיווך של טכנולוגיה באמצעי התקשורת. בסרט דוקומנטרי, צילום עיתונאי או ריאליטי קשה לזהות את התיווך כי הייצוג של העולם האמיתי נראה דומה לאופן שבו אנחנו קולטים אותו בחושים שלנו.
כל הייצוגים של המציאות בתקשורת הם:
▪ מחיר התהילה – השתתפות בריאליטי תמורת אבדן פרטיות והשפלה:
אובדן פרטיות - מתמודדים "מוכרים" את סיפורי החיים שלהם תמורת התהילה. לצד הכישרון והיכולות והאישיות, כל משתתף צריך גם להציג סיפור אישי נוגע ללב, שירגש את ויעלה את המעורבות הרגשית של הקהל בתוכנית.
השפלה – מרכיב שמופיע בחלק מתוכניות הריאליטי בו משפילים את המשתתפים: במשימות, בתגובות השופטים ובחשיפה. המשתתפים מסכימים להשפלה כי בתמורה הם יקבלו יוקרה ומעמד של סלבריטי. שאלה אתית-מוסרית- האם ראוי להשפיל ולהנמיך בני אדם בתמורה לרייטינג והנאה?
▪ ייצוג וזהות – בין רצון לשינוי וגיוון לבין העמקת סטריאוטיפים:
דילמה מצד ההפקה: מצד אחד, להציג גִיווּן - משתתפים בעלי מגוון זהויות ואנשים "רגילים" מהשוליים הגיאוגרפיים, התרבותיים והחברתיים, כדי לא לשעמם וכדי לפנות לקהלים שונים ומצד שני, להשתמש בסטריאוטיפים – מפשט את הדמות ומאפשר לקהל לזהות אותה ולמקם את עמדתו כלפיה.
הגיוון מציג את מורכבות החברה ומכניס את הקבוצות הפריפריאליות לפריים טיים אך גם מעמיק את השסעים ומקצין את חריגות שלהן את הסטריאוטיפים.
▪ השתתפות ילדים בתוכניות ריאליטי:
השתתפות ילדים בתוכניות ריאליטי מעלה דילמות מוסריות ונקודות למחשבה: ילדים "מושכים" רייטינג, אך לא תמיד יכולים לקבל החלטות בעצמם באופן שקול. מי אחראי ודואג לאינטרס של הילדים בצומת שבין הורים-ההפקה-רייטינג?
▪ תחרות, תחרותיות ופרסים:
תוכניות הריאליטי ממלאות את הפריים-טיים של הערוצים המסחריים המתבססים על פרסומות ולכן בחלק גדול מהן נעשה שימוש נרחב בפרסום סמוי ותוכן שיווקי. מה הפריים-טיים הטלוויזיוני שמורכב בעיקר מריאליטי, יכול ללמד על החברה בישראל ואילו ערכים הוא מקדם?
▪ תחרותיות כערך חיובי גם אם לפעמים צריך "לדרוך" על החלש, לבגוד ולרמות כדי לנצח ולהשיג את הפרס.
▪ מקדשים את התחרות - כל פעולה נעשית על מנת לנצח, על מנת לזכות בפרס.
▪ תרבות הצריכה - הפרסים הם הגורם שמניע את תוכניות הריאליטי והפרסום הסמוי הוא מרכיב בסיסי בהן.
תיאוריה לפיה אנשים שונים מספקים צרכים שונים על ידי שימוש שונה באמצעי התקשורת. צרכני התקשורת מודעים לצרכים שלהם ובוחרים איך לספק אותם - הם משתמשים בתקשורת באופן מגוון לצורך סיפוק הצרכים.
החוקרים מצביעים על 4 צרכים עיקריים:
יצירה אודיו-ויזואלית קצרה - פסקול מוזיקלי, עם או בלי מילים המלווה ברצף דימויים חזותיים. קליפ הוא ז'אנר בפני עצמו, המשפיע על ומושפע מז'אנרים אחרים כמו פרסומת וסרטים.
מאפייני הז'אנר:
תיאוריה לפיה אמצעי התקשורת מספקים צרכים שונים לאנשים שונים. צרכני התקשורת מודעים לצרכים שלהם ובוחרים איך לספק אותם - הם משתמשים בתקשורת לסיפוק הצרכים.
החוקרים מצביעים על 4 צרכים עיקריים:
גישת השימושים והסיפוקים - מנוגדת להגמוניה: הגמוניה מניחה שהכח אצל המוען/התקשורת, שמעצבים את המסר ואת המשמעויות שיפיקו הנמענים. בגישת השימושים והסיפוקים לקהל יש את הכוח והוא זה שמשתמש בתקשורת לסיפוק הצרכים שלו.
תהליך שנמשך כל החיים ובמהלכו הפרט לומד את הנורמות, הערכים, המוסכמות וההתנהגויות אשר יהפכו אותו לחלק מן החברה ויעזרו לו לפעול בתוכה בהצלחה.
הסביבה באמצעות גורמים שונים שנקראים "סוכני חִבְרוּת" כמו הורים, בית הספר, קבוצת השווים, צבא, מסגרות עבודה, מלמדת את הפרט מה נורמטיבי ומה חריג, על ידי למידה וחיקוי ועל ידי חיזוקים חיוביים או סנקציות שליליות.
אמצעי התקשורת, הם סוכן החברות הקבוע והיציב מכולם, המלווה את האדם מינקות ועד לזקנה.
בעוד שהחברה מתגמלת את הפרט על התנהגות נורמטיבית על ידי הערכה, כבוד וחיבה ומענישה כשהוא אינו נוהג על פי המצופה על ידי דחייה, בידוד ואף חרם, התקשורת לא מענישה אלא מטמיעה את הנורמות המצופות בהנאה וחזרתיות. הקליפ המוזיקאלי הוא תוכן תקשורתי פופולרי בקרב צעירים וזה הופך אותו לסוכן חיברות בעל השפעה עליהם.
מודל לניתוח של דימוי חזותי שבאמצעותו ניתן להבין כיצד קליפ יכול להבנות משמעויות (ומכאן גם מציאות) ואילו ערכים ומיתוסים הוא מלמד, מקדם ומחזק. לפי המודל כל דימוי חזותי מכיל 2 רמות של משמעות:
מין הוא הבחנה ביולוגית מולדת בין זכר ונקבה, באה לידי ביטוי בהבדלים גופניים ואינה משתנה בין תקופה או תרבות.
מגדר הוא הבחנה חברתית נלמדת בתהליך החיברות בין נשים וגברים, באה לידי ביטוי בנורמות והתנהגויות שונות שמשתנות בין תקופות ותרבויות.
| מין | מגדר |
|---|---|
| זכר/נקבה - בינארי | גבר/אישה - ספקטרום |
| הבחנה ביולוגית | הבחנה חברתית |
| הבדלים גופניים - מתבטא בצורה פיזית, באיברים השונים בין שני המינים וביכולות פיזיות. | הציפיות החברתיות והתרבותיות השונות משני המינים – מתבטא בבגדים, תכונות, התנהגויות ונורמות. |
| אינו משתנה | משתנה כל הזמן - תלוי תקופה ותרבות |
| מולד - נולדים איתו | נלמד בתהליך החיברות |
המגדר נלמד בתהליך החיברות: האדם לומד את מה שמצופה ממנו באמצעות סוכני חברות כמו הורים, צוות חינוכי, קבוצת השווים וגם מאמצעי התקשורת, בין היתר דרך ז'אנר הקליפים. עבור הצופים הצעירים, הקליפ הוא סוכן חיברות, ממנו הם לומדים את הנורמות והציפיות החברתיות בנוגע לתפקידי המגדר: איך לדבר, להתנהג, לזוז, להתלבש, תכונות רצויות, מקצוע, מבנה גוף רצוי ועוד.
מגדר הוא תוצאה של הבנייה חברתית.
מושג שמתייחס לאופן שבו מוצגים המגדרים בטקסטים תקשורתיים, מבחינת כמות ותדירות הייצוג ומבחינת אופי הייצוג. בניתוח קליפים, בוחנים כמה מופיע כל אחד מהמינים ואיך הוא מיוצג בהם.
היעדר ייצוג או ייצוג מצומצם, מעוות ושלילי של קבוצה מסוימת באמצעי המדיה. "הכחדה" של קבוצה במדיה משמעותה מחיקת קיומה של אותה קבוצה כבעלת זהות ייחודית, הזכאית לשוויון זכויות חברתי.
דימוי מכליל של קבוצה חברתית לרוב על פי מאפיינים חיצוניים ובדרך כלל שליליים. מבטא דעה קדומה, סטיגמה, הכללה שמראה איך קבוצת בני אדם נתפסת בעיני קבוצה אחרת מהם.
הקליפים הם אמצעי כלכלי לשיווק הזמר והשיר ולכן הם עושים שימוש בסטריאוטיפים שמגזימים ומקצינים את תפקידי המגדר כדי למשוך את הקהל הצעיר.
תיאוריה לפיה אמצעי התקשורת מספקים צרכים שונים לאנשים שונים. צרכני התקשורת מודעים לצרכים שלהם ובוחרים איך לספק אותם - הם משתמשים בתקשורת לסיפוק הצרכים.
החוקרים מצביעים על 4 צרכים עיקריים:
מין (Sex) מתייחס לתכונות הביולוגיות המבחינות בין נקבות לזכרים, רובם הבדלים הנראים לעין, כמו אברי המין, מבנה הגוף, פיזיולוגיה, כוח ושרירים, יכולת אירובית וכדומה. הבדלים אלו יכולים להסביר את הפערים בתוצאות של גברים ונשים ואת היתרונות או החסרונות שיש לגברים ונשים בענפי הספורט השונים ואת ההפרדה בין המינים בתחרויות.
מגדר (Gender) מתייחס למיון בין נשים לגברים באמצעות התרבות, לקטגוריות של גבר ואישה והציפיות החברתיות מהם, קטגוריות שנתפסות כהפוכות ומשלימות זו את זו, בין מה שנתפס בחברה כ"גברי" לבין מה שהוא "נשי". המושג עוסק בהיבטים התרבותיים, החברתיים והפסיכולוגיים שמבחינים בין גברים לנשים והיחסים ביניהם.
ענפי ספורט כמו אגרוף ומשקולות נתפסים כבעלי אוריינטציה גברית והם מאופיינים במבנה גוף, כוח, אלימות, תוקפנות, תכונות שמיוחסות לגברים. שחייה צורנית והתעמלות אמנותית הם ענפים שנתפסים כבעלי אוריינטציה נשית והם מאופיינית בחינניות, עדינות, אסתטיקה גבוהה שמיוחסים לנשים.
| מין | מגדר |
|---|---|
| זכר/נקבה - בינארי | גבר/אישה - ספקטרום |
| הבחנה ביולוגית | הבחנה חברתית |
| הבדלים גופניים - מתבטא בצורה פיזית, באיברים השונים בין שני המינים וביכולות פיזיות. | הציפיות החברתיות והתרבותיות השונות משני המינים – מתבטא בבגדים, תכונות, התנהגויות ונורמות. |
| אינו משתנה | משתנה כל הזמן - תלוי תקופה ותרבות |
| מולד - נולדים איתו | נלמד בתהליך החיברות |
תפקיד התקשורת בהבניית תפקידי מגדר בחברה:
מושג שמתייחס לאופן שבו מוצגים המגדרים בטקסטים תקשורתיים, מבחינת כמות, תדירות ואופי הייצוג.
בסיקור הספורט בוחנים ייצוג מגדרי בכמה ממדים:
בחינת סיקור ספורט הנשים מלמד שתקשורת הספורט משקפת את הסדר הדומיננטי המבוסס על ההגמוניה הגברית בחברה. בהתאם לכך, הייצוג המגדרי משעתק את מצב החברתי - תקשורת הספורט משכפלת את הדימויים בחברה.
היעדר ייצוג או ייצוג מצומצם, מעוות ושלילי של קבוצה מסוימת באמצעי המדיה. זוהי אחת הטכניקות הנפוצות להדרה של קבוצות חלשות ממוקדי הכוח. הייצוגים בתקשורת מסמלים את הקיים במציאות ולכן היעדר הייצוג "מאשר" לציבור לא להתייחס לקבוצה המודרת כבעלת זהות ייחודית הזכאית לשוויון. גם בספורט, כזירה תרבותית שמשקפת את החברה, קיימת הכחדה סימבולית של קבוצות כמו נשים, נכים, מבוגרים והספורט מהווה עבור קבוצות מיעוטים הזדמנות לשפר את מעמדם.
במשחקים האולימפיים:
בתקשורת:
קשר דו סיטרי המבוסס על רווח כלכלי גם לטלוויזיה וגם לספורט: בזכות שידורי הספורט הטלוויזיה זוכה לרייטינג גבוה ומרוויחה ממכירת זמן למפרסמים ואילו הספורט מגיע לקהלים עצומים ומגדיל את רווחיו ממכירת זכויות השידור.
| הטלוויזיה | הספורט |
|---|---|
| ממלאת את לוח השידורים | מגיע לקהלים עצומים |
| מוכרת זמן למפרסמים | מרוויח ממכירת זכויות השידור ומפרסום |
| זוכה לשידור שמספק מתח, הפתעה, ריגוש, דרמה, דינאמיות ואסתטיקה | העדפת ענפי ספורט מסוימים על פני אחרים והגדלת שכר הספורטאים ומעמדם |
אירוע גדול ומתוכנן, הזוכה לסיקור רב בכלי התקשורת, משודר בשידור חי בטלוויזיה ובאינטרנט, ומושך קהל צופים גדול במיוחד. אלו אירועים נדירים יחסית, המרתקים את קהל הצופים ומאחדים אותו לקהילה אחת. האירוע מתוכנן מראש, מיקומו ומועד שידורו ידוע מראש וכך לצופים ולמדיה יש זמן להיערך לשידור.
אירועי ספורט הם זירה שבה באים לידי ביטוי מתחים אתניים, לאומיים, דתיים וכלכליים, מתחים המשתקפים בסיקור התקשורתי של הספורט. הספורט והפוליטיקה דומים: בשניהם האמוציות רבות והכוחניות קובעת.
המשחקים האולימפיים מהווים מקור משיכה לקבוצות אינטרס פוליטיות, בזכות החשיפה הארוכה בכלי תקשורת רבים ומגוונים, המספקת במה והזדמנות להעלות סוגיות פוליטיות על סדר היום ולמקד את תשומת הלב העולמית בעניינן
2 דרכים לקידום מטרות פוליטיות באמצעות הספורט:
תחושת זהות המאחדת קבוצה גדולה של אנשים, התופסים את עצמם כקשורים זה לזה על בסיס טריטוריאלי, תרבותי, דתי, אתני, פוליטי ו/או כלכלי. זהו רעיון אידיאולוגי שמחבר אנשים ליחידת שייכות וזהות באמצעות סמלים, מנהגים, זיכרונות קולקטיביים ואייקונים תרבותיים, המייצרים תחושת סולידריות ואחדות גורל בקרב חברי הלאום.
התקשורת אינה המגדירה הבלעדית של הלאום, היא רק מתווכת האופי הלאומי על ידי סיקור וניתוח של אירועי הספורט, באמצעות מיקומו בתוך ההקשר הפוליטי, הכלכלי והתרבותי.
ביטויי לאומיות בספורט:
איך התקשורת מחזקת את הזהות הלאומית בשידורי הספורט?
בישראל, עיתונות הספורט עושה שימוש במספר אסטרטגיות שבאמצעותן היא מבנה את הלאום כגוף טבעי והומוגני. סיקור אירועי ספורט בינלאומיים מלווה לרוב בלאומנות, שנאת זרים ונוסטלגיה מלחמתית:
פעולה של תקשורת שיווקית שהמטרה שלה לשכנע ולעודד צריכה של מוצר או שירות או לקדם רעיון, ארגון או אדם.
מאפייניה:
קמפיין פרסום מסחרי:
קמפיין פרסום חברתי:
*פרסומות עשויות להשתמש בערכים חברתיים למכירת מוצרים, או לעשות שימוש במוצרים כדי לקדם ערכים חברתיים.
הדרך היצירתית בה מועבר המסר בפרסומת והיא נועדה למשוך את תשומת הלב של הצרכן, להשפיע על היחס, העניין והרגשות שלו כלפי המוצר ולהניע אותו לפעולה. מזהים 2 סוגים של פניית מסר:
פנית מסר שכלית:
פניית מסר רגשית:
* לעיתים פרסומות עושות שימוש בשני הסוגים יחד.
שיווק הוא שם כולל למגוון דרכים להעביר תוכן שמטרתו למכור ללקוחות פוטנציאליים. פרסום הוא אחת הדרכים. שיווק דיגיטלי מתייחס לכל סוגי השיווק באינטרנט.
יתרונות השיווק הדיגיטלי על פני השיווק המסורתי:
מדד שיעורי צפייה המבטא את אחוז הצופים שצפו בתכנית טלוויזיה ברצועת זמן, מסוימת מתוך סך האוכלוסייה.
בישראל הרייטינג נמדד בשיטת ה"פיפל-מיטר", באמצעות מכשיר אלקטרוני המתעד הרגלי הצפייה של כ-700 בתים, המהווים מדגם מייצג של פלחי האוכלוסייה השונים. המכשיר מודד כמה צופים ומי צופה, הנתונים נאספים ונבדקים מידי יום ומועברים לצורך הפקת דוחות. הצפייה נמדדת על ידי הוועדה הישראלית למדרוג שחברים בה נציגים של ערוצי השידור, המפרסמים והפרסומאים.
השפעת הרייטינג על מחיר הפרסום: לרייטינג חשיבות רבה בטלוויזיה המסחרית - המודל העסקי של ערוצי הטלוויזיה המסחריים מבוסס על הכנסות מפרסום. הרייטינג הוא הכלי שקובע את מחיר הפרסום - הוא משמש בסיס לתמחור זמן שידור של פרסומות: ככל שהרייטינג גבוה יותר, כך יש יותר צופים, כלומר: יותר חשיפה ובהתאם, המחיר לשידור פרסומת בזמן זה יהיה גבוה יותר.
הפרסומת והדימויים בה, הם הדהוד של המציאות וההווי של החברה בה הן מיוצרות, על ערכיה ואמונותיה. פרסומאים מאתרים ערכים אלה ורותמים אותם למטרותיהם, כדי להפוך את הפרסומת לרלוונטית עבור הצרכנים.
הפרסומת היא טקסט המבטא את האידיאלים של החברה (מה נחשק, מה צריך להיות לך, כמו מי אתה רוצה להיות) ודרכה לומד האדם להיות צרכן ולרכוש את המוצרים שישיגו לו את האידיאלים הללו - סוכן חיברות. אבל לפני הכל, פרסומת היא אמצעי מניפולטיבי להגברת הצריכה. היא יוצרת זהות בין המוצר לערכים ולתשוקות אנושיות ומשכנעת את הצרכן שהפתרון לבעיות, כמו מוות, בדידות, זהות וכבוד, טמון ברכישת המוצר. השימוש בערכים ובתפיסות הקולקטיביות משעתקים (=מעתיק ומשכפל את המבנה החברתי הקיים מדור לדור) ומספק לגיטימציה לאמונות ולערכים קיימים ובכך משמר את הסטטוס קוו החברתי.
הירתמות של אזרחים ונקיטת פעולות במטרה לתקן עוולות ובעיות חברתיות ולהוביל לשינויים חברתיים, כלכליים, פוליטיים או סביבתיים בחברה. דרכים ליצירת אקטיביזם: פנייה לחברי כנסת, לאנשים וגופים בעלי עניין בנושא, לתקשורת ושימוש באסטרטגיות שיווקיות וברשתות החברתיות.
לתקשורת יש תפקיד מרכזי בקידום מאבקים חברתיים: הם מגיעים לקהלים גדולים במהירות והשפעתם על תפיסת המציאות רבה. הם יכולים לקדם את המאבק באמצעות:
מדוע התקשורת מקדמת מאבקים לשינוי חברתי?
מושג שמתייחס לאופן שבו מוצגים המגדרים בטקסטים תקשורתיים, מבחינת כמות ותדירות הייצוג ומבחינת אופי הייצוג. בניתוח פרסומות, בוחנים כמה מופיע כל אחד מהמינים ואיך הוא מיוצג בהם.
דימוי מכליל של קבוצה חברתית לרוב על פי מאפיינים חיצוניים ובדרך כלל שליליים. מבטא דעה קדומה, סטיגמה, הכללה שמראה איך קבוצת בני אדם נתפסת בעיני קבוצה אחרת מהם.
אמות מידה מוסריות שמתייחסות לפרסום. רשימת כללים שמקובצים ב"תקנון האתיקה בפרסומות" אשר מפרסמים ופרסומאים קיבלו על עצמם מתוך אחריות ורצון להימנע מתביעות. הכללים הם נאכפים על ידי וועדה ציבורית הכוללת אנשי ציבור ומומחים בתחומים שונים.
תפיסת עולם המעודדת צריכה מוצרים ושירותים. הפרסום הוא כלי מרכזי בתרבות הצריכה ותפקידו לייצר צורך וביקוש תמידיים, באמצעות יצירת זהות בין מוצרים למילוי צרכים אנושיים.
שילוב מכוון של מסרים מסחריים בתכני מדיה באופן שאינו מצהיר על עצמו בגלוי כ"פרסומת".
לפרסום סמוי יש הרבה צורות וקשה לזהות אותו. לא מדובר רק בחשיפה אגבית של מוצר אלא על תופעה מורכבת יותר: שילוב מוצרים - שילוב והטמעה של מוצרים בתוך טקסטים שאינם פרסומות; יצירת קישור בין המוצר וערכים רצויים ;העברת מסר פרסומי כחלק מהטקסט של הדמויות; אירוח של אדם שהוא נציג של גוף מסחרי מסוים ;שימוש בשפה גרפית המזוהה עם המותג.
דרך נוספת להעברת מסרים שיווקיים ללא ידיעת הנמען היא "תוכן שיווקי" (נקרא גם תוכן ממומן): תוכן המופיע בתקשורת ודומה בצורתו ובסגנונו לתוכן מערכתי, אך הוא למעשה פרסומת בתשלום. תוכן שיווקי מסומן בגלוי, אם כי לעתים בקטן, ואפשר שלא לשים לב אליו. כל מסר פרסומי שלא משובץ במקבצי הפרסומות נחשב ל"תוכן שיווקי". שיתופי פעולה בין גופי פרסום לבין יוצרי תוכניות רווחיים לשני הצדדים: המפרסם מעביר מסר פרסומי ללא התנגדות של הצופים והיוצרים מגדילים את תקציב ההפקה מתשלומי המפרסם.
בינואר 2022 הוצגו תקנות חדשות: בכל פעם שמופיע בתוכנית מותג כלשהו יופיע הסימן ת.פ. (תוכן פרסומי). בנוסף, הוגבל היקף המימון של גופים מסחריים להפקות. התקנות מגדירות מהו פרסום סמוי וחושפות את ארגוני התקשורת לתביעות משפטיות במקרה של הפרתם.
הנזקים בפרסום סמוי: