חופש הביטוי הוא הזכות שניתנת לאזרח במדינה דמוקרטית לפרסם ובכך לחלוק עם אחרים, בכתב, בקול או בתמונה, את מחשבותיו, עמדותיו ורגשותיו באופן חופשי ומבלי שיוטלו על כך הגבלות שרירותיות. כך הוא משתתף ב"שוק הדעות" — החיוני לקיומה של חברה דמוקרטית.
זכות הציבור לדעת היא עקרון משלים לחופש הביטוי. מדובר בזכותו של כל אזרח לבטא דעות ולהפיץ מידע, וגם לקבל מידע המצוי בידי הממשל ואצל אזרחים אחרים. לרוב, המידע מגיע מהתקשורת או דרכה.
חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מוגדרים כ"זכויות על". אצל עיתונאים, זכויות אלה גוררות גם חובות — בעיקר מיומנות מקצועית והוגנות, שהם תמציתה של האתיקה העיתונאית.
פעילות חופשית של התקשורת, ללא תלות והתערבות השלטון, כדי שתוכל לבצע את תפקיד השמירה על הדמוקרטיה — כ"רשות רביעית". תפקיד זה כולל ביקורת על השלטון ומוסדותיו ופרסום דעות שונות.
חשיפת הציבור למגוון הדעות הקיימות — כדי לתת לו לגבש עמדה, גם אם מדובר בדעות קיצוניות. הפלורליזם כולל גם מגוון אמצעי תקשורת.
הפילוסוף הבריטי ג'ון סטיוארט מיל הציג ב-1859 ארבעה טיעונים מוסריים המסבירים מדוע חופש הביטוי אינו רק זכות — אלא תנאי הכרחי לחברה תקינה. לחצו על כל כרטיס להרחבה: