השיר חושף את המניעים הכלכליים והפוליטיים מאחורי הכיבוש. רדקליף מציג גישה קפיטליסטית ואינסטרומנטלית לטבע ("לחפור", "לשאוב"), בעוד ג'ון סמית' מציג במקביל נרטיב של הרפתקה וגילוי. השיר מדגים כיצד תאוות בצע ושאיפה לסטטוס חברתי מניעים הרס סביבתי.
הזהב של קורטז
פניניו של פיזארו
מחר באור בוקר
לגמרי יחוירו
האוצר שנמצא...
יאפיל על הכל
כי זהב יש בשפע פה
נתחיל במכרה לחפור
חפרו פה, חפרו פה בכל פינה
אל תחסכו מאמץ
ובמרץ
חפרו פה
אספו אל הרשת
מתכת נוצצת
מתוך העפר נשאב
זהב
הוא שלי, שלי, שלי...
אויביי בארמון
שהטילו בי רעל
מכעס יסמיקו
כשאביט בם ממעל!
גבירות החצר
ירצו כי כבעל
מלכי אז יאמר לי
תהיה לי כמו... לורד לי!
כל השנים לי חיפשתי
יבשת אחרת
גדולה, רחבה שבה יש
הרפתקה ואתגר
מאות סכנות כאן אורבות
אך אסור לי לסגת
בעמק בהר
כאן אהיה מאושר...
הזהב - שלי!
כל האוצר - שלי!
שלי! הוא שלי!
monetization_on קפיטליזם וניצול הטבע
"מתוך העפר נשאב / זהב / הוא שלי, שלי, שלי..."
רדקליף מייצג אידיאולוגיה קפיטליסטית קיצונית.
עבורו, הטבע הוא לא ערך בפני עצמו אלא רק "עפר" שמסתיר את הכסף.
המילה "שלי" החוזרת שוב ושוב מדגישה את האינדיבידואליזם החזירי ואת הרצון לנכס (לקחת בעלות) על משאבי ציבור.
crown הגמוניה וסטטוס חברתי
"מלכי אז יאמר לי / תהיה לי כמו... לורד לי!"
מה שמניע את רדקליף הוא לא רק הכסף, אלא הכוח. הוא רוצה לטפס בסולם ההגמוניה הבריטית ולהפוך ל"לורד".
הוא מונע מקנאה ("אויביי בארמון") ורגשי נחיתות. הכיבוש של אמריקה הוא האמצעי שלו להשיג הכרה חברתית באירופה.
compare_arrows הקונפליקט: הרס מול יופי
רדקליף: "חפרו פה..." / סמית: "כאן יופי נשגב..."
השיר בנוי כנרטיב כפול (פוליסמיות).
בזמן שרדקליף והחיילים הורסים את היער ("חפרו פה"), ג'ון סמית' מטייל ומתפעל מהנוף ("הכל מחושב, לכאן אני שב").
זהו עימות ויזואלי ומוזיקלי בין התפיסה האינסטרומנטלית (הטבע כמשאב) לתפיסה הרומנטית (הטבע כהוד והדר).