השיר משתמש בשפה של הדרה קיצונית (דה-הומניזציה). השימוש במילים כמו "שרצים" (Vermin) מוציא את הילידים מגדר האנושי. ברגע שהאויב הוא "חיה" או "שד", המחסום המוסרי להרוג אותו נעלם. זוהי טכניקה ידועה בתעמולה.
באופן מבריק, הסרט מראה שהשנאה היא סימטרית. גם הבריטים וגם האינדיאנים שרים בדיוק את אותו פזמון. זוהי הדגמה של סטריאוטיפים הדדיים: כל צד משוכנע שהוא ה"תרבותי" והצד השני הוא ה"פרא". המשפט "הם שונים מאיתנו" הוא שורש הגזענות.
הקצב של השיר הוא צבאי, קצבי וסוחף (כמו מארש). הוא נועד ליצור "אקסטזה" של אלימות. רדקליף ופאוטן משתמשים בשיר כדי לאחד את העם שלהם נגד אויב משותף. זהו ניסיון לקביעת סדר יום: המנהיגים ממקדים את תשומת הלב במלחמה כדי להשיג שליטה פנימית.