שמתם לב שהרקע משתנה? העצים הופכים לאדומים, השמיים לצהובים, והחיות הופכות למגדלים גיאומטריים. זהו שימוש בסוריאליזם ובסגנון "פופ-ארט". הסרט אומר לנו חזותית: **זו לא המציאות**. אנחנו נמצאים בתוך הראש של סימבה. זוהי נקודת מבט סובייקטיבית של ילד שרואה את העולם כמשחק צבעוני שבו הוא המרכז.
סימבה תופס את המלוכה כאנרכיה אישית. בעוד שמופאסה לימד אותו שמלוכה היא הקרבה ושמירה על האיזון, סימבה הצעיר רואה בה כלי לסיפוק גחמות. הוא רוצה את הסטטוס, אבל דוחה את הכללים.
זזו הציפור מייצג את הסמכות, הבירוקרטיה והמסורת. בשיר, סימבה ונלה משפילים אותו פיזית (מועכים אותו, יושבים עליו). זהו ביטוי לרצון של הדור הצעיר למרוד בממסד ה"מרובע" והישן. באופן אירוני, סימבה ילמד מאוחר יותר שזזו צדק ושאי אפשר לנהל ממלכה בלי סדר.