מרחב למידה - מבוא ותוכנית הלימודים תשפ"ז

חינוך לתקשורת בדרך לעיצוב זהותו של הלומד ('האני מאמין')

אחת מהנחות היסוד בלימודי המקצוע מתבססת על האמירה המפורסמת שטבע מרשל מקלוהן: "המדיום הוא המסר". המדיום איננו רק אמצעי טכני להעברת מידע אלא הוא מעצב את מרחב השיח ואופיו. הנחה זו מחייבת אותנו להערכה תמידית של תכנית הלימודים, במיוחד בעת זו המאופיינת בשינויים דרמטיים בטכנולוגיות תקשורת, בצורך להעריך את השפעתם על השיח התקשורתי במרחב האישי והציבורי בתחומי חיינו השונים, ובהערכת תפקידנו כצרכני תקשורת באופן שבו אנו "מבינים" ומפענחים את המסרים....

תכנית הלימודים ב"תקשורת וחברה", המבקשת להיות רלוונטית לסביבת חיינו ובעיקר לסביבתו של הלומד הצעיר, חייבת להיות ערנית לשינויים הטכנולוגיים ולהשפעותיהם על השיח התקשורתי ולתת להם ביטוי הולם.

לכל אחת מהזירות נקבעו דילמות מרכזיות, הודגש 'הסיפור' (הנרטיב) של כל זירה, נקבעו מטרות אופרטיביות מצומצמות באוריינות מדיה ואוריינות אזרחית. באתר ה'מודל' של המקצוע, תמצאו שפע של חומרי עזר להוראה וללמידה הכוללים אגרון מושגים, מערכי שיעורים , סרטוני הדרכה '2 דקות על' ,מתודולוגיה להוראת הזירות, למעלה משישים שאלות משוב מרכזיות לכל הזירות, וכמובן פלטפורמה חשובה ביותר "אתר מלווה מקצוע", המאפשרת למורה לנהל מערכת למידה אישית. להכין ב'מודל' מערך פעילות דיגיטלית אישית עבור תלמידיו בהתאם ליכולותיהם, כולל משימות הפעלה, שעורים הפוכים ,בחינות דיגיטליות ועוד מגוון פעילויות. זירת העל נותרה כבעבר 'צוהר' לנושאי הליבה במקצוע, שיש ללמדה במהלך שלוש שנות הלימוד, במקביל לזירות השונות ועל פי החלטת המורה. כדי לפשט ולהנגיש את הגישה של התלמיד לחומרי הלמידה וההפעלה פתחנו השנה את הפלטפורמה 'הכל בכף היד', המאפשרת נגישות למידע באמצעות הטלפון החכם ללא כל סיסמאות.

צמצום תכני הלימוד וריכוזם לידי מכלול שיש בו רעיון תמטי משותף קוהרנטי, נבע לא רק משיקולים מקצועיים אלא גם מצורך פדגוגי מובהק - לחדד את ההכרה בקרב המורה שמטרת לימודי המקצוע במיוחד בעת הזו היא: חינוך לתקשורת בדרך לעיצוב זהותו של הלומד.

אשר על כן פיתחנו השנה טבלה של מושגים חוצי זירות המעניקה פרספקטיבת-על למושגים רוחביים אשר כשמם חוצים זירות רבות והשיח הביקורתי באמצעותם צריך להתקיים בזירות שונות ולא רק במיקומם בזירה על פי תוכנית הלימודים.

עוד הוספנו השנה מרכיב נוסף והוא 'מה אני חושב/ת על המושג? היכן הוא פגש אותי?'. מרכיב זה מבקש מהלומד לבחון את מידת ההשפעה של הנושאים, המושגים והדילמות הנלמדות על עולמו שלו, של התלמיד. על הרגליו והתנהגותו לא רק בצריכת מידע, אלא גם ביצירתו ובהפצתו ברשתות.

במהלך השנים הרבות בהן אנו עוסקים בפיקוח על הוראה ולימוד תחום התקשורת בבתיה"ס התיכונים, אנו שומעים לעיתים קרובות מורים המציגים עצמם כמורים לתקשורת ואת השיח המגדיר את הפרופסיה כהוראת תקשורת. זוהי תפיסת עולם ארכאית ומוטעת מיסודה!

אנו עדים בימינו להאצת דרמטית של המגמה שהכרנו בעידן האנלוגי, שהתאפיין בין היתר ב'מדורות השבט' - ערוץ אחד בטלוויזיה, 'העיתון של המדינה' וכדומה. בעידן האנלוגי דובר על הקהל רק כעל צרכני תקשורת ותפקידם בתהליך התקשורתי, ואילו עכשיו, כל תלמיד ותלמידה הם גם יצרני תוכן. התלמידים הפכו מצרכני תקשורת לאנשי תקשורת לכל דבר: מצלמים, מסריטים, מביימים, עורכים, כותבים, משווקים – וכל זה כלאחר יד וכמובן מאליו. כל טלפון חכם עשוי להפוך לערוץ תקשורת עולמי, הקשור למאות אלפי עוקבים: קוראים ,מאזינים וצופים. ערוץ התקשורת בימינו אינו חד-כיווני, אלא אינטראקטיבי בין יוצר התוכן לצרכן וחוזר חלילה, והכול נרשם, מתועד ונשמר לעד. מכאן החשיבות לחינוך לתקשורת ולא להוראת תקשורת גרידא, עולה בעידן הנוכחי לאין שיעור בהשוואה לזה שלפני עשורים.

בעידן הנוכחי שבו מגמת ההתפתחויות הטכנולוגיות ובראשן הבינה המלאכותית מתגברת בקצב מואץ , הופכת זירת התקשורת לזירה סואנת באופן שקשה לעקוב ולהעריך אל נכון, את משמעויותיה והשלכותיה הפוליטיות והתרבותיות על מרחב החיים האישיים והציבוריים. במציאות כה מורכבת ומאתגרת, ניצב בפנינו, מורי התקשורת ,יעד מרכזי ודרמטי: לחנך לתקשורת ולא רק להעניק ידע עיוני או מעשי בניתוח טקסטים תקשורתיים. אנחנו איננו עוד 'תחנה' ברצף הלימודים האקדמיים בתחום התקשורת.

מטרתנו היא לחנך את תלמידינו לתקשורת ללא כחל וסרק. להבין ולפענח את שפת התקשורת המדוברת והלא מדוברת האופפת אותנו מכל עבר, משך כל שעות ערותנו. עלינו להטמיע בקרב תלמידינו 'רפלקסים מותנים', הכוללים מערך שאלות ביקורתיות שעליהם לשאול כאשר הם קוראים פוסט, ציוץ, או מאזינים לידיעה משודרת, צופים בכתבה בפייסבוק ,או באחד מערוצי התקשורת האלקטרוניים. עלינו לעורר ולחדד בקרבם את חוש הביקורת ולהפוך את הצורך לשאול שאלות ל'טבע שני' באמצעותן נגלה עולם שלם של מידע.

ההבחנה המסורתית שהייתה רווחת בזמנו בדיווחי המדיה ביןnews לבין views היטשטשה אף נעלמה. בעידן של מלחמת הישרדות כלכלית של 'הכל בכל', שבו העוצמות הכלכליות משתדרגות ומתרגמות לעוצמות פוליטיות וההיפך, בעידן שבו אנו חיים בקצב של 'פושים' ,'און לייניות', מיידיות ועוד, מושגים ישנים מקבלים ממד, משקל וצורה חדשים לחלוטין ובמקביל צצים ועולים מושגים חדשים. כולם מכוונים להשפיע ולעצב את תפיסת עולמנו: 'פייק ניוז', 'בוטים', אווטרים, 'דיפ פייק', הסתה ובריונות ברשת, הזכות לפרטיות, הזכות להגנה על שם הטוב, הגנה מפני שטיפת מוח אגרסיבית ואלימה בפרסומות ובקמפיינים שיווקיים שאינך יכול להימלט מהם, תכנים שיווקיים אפילו סמויים שהופכים לנחלתם הלגיטימית של תכניות בכלי המדיה המסחריים ואפילו הציבוריים, בדרכים עקלקלות ובלתי שקופות ומבלי שצרכן התקשורת יקבל על כך התראה או שיוכל להתגונן כראוי מפניהן. מושגים אלה ורבים אחרים מחייבים יצירת שיח נוקב ופתוח באשר להשפעותיהם על אופן הכרתנו את ה'מציאות'.

בעידן של 'ביג דאטה' ובינה מלאכותית, בעל המאה אינו כבר בעל המידע. בעל המאה הוא בעל הדעה (אם כי קיים עדיין יחס הדוק בין פער דיגיטלי להון דיגיטלי). זהו האדם שייבחן ביכולתו לבור את המוץ מהתבן. מתוך ים המידע המגמתי ובסיוע הכלים שרכש בלימוד המקצוע, צריכים תלמידנו לעבור תהליך 'פלאי'. בעזרת השאלות הביקורתיות שבהן יתחבט התלמיד כל אחד על פי יכולותיו, צריכה להתגבש זהותו הערכית.

הצלחת התהליך ה'פלאי' תימדד ביכולות התלמיד לגבש את זהותו האינדיבידואלית נוכח חייו בעולם מניפולטיבי פוסט מודרני. הצלחתנו כמורים תימדד ביכולת תלמידנו לחוש שבקרבו ניטעו 'עוגנים', בהם יוכל לאחוז נוכח חייו שרבים ממאורותיהם, מתחוללים ב'עולם הצללים' הווירטואלי. בעזרת ה'עוגנים' הללו יגבש את דמותו, את זהותו ואת המצפן הערכי של חייו.

אשר על כן, איננו יכולים להסתפק בפריווילגיה של הוראת התקשורת גרידא. עלינו מוטלת חובה ואחריות מוסרית ומקצועית לחנך את תלמידינו לביקורת על התקשורת. מידת הצלחת המאמץ הפדגוגי תיבחן על פי שלושה משתנים ערכיים מהותיים:

- ביכולת התלמיד לגבש בעצמו 'מפה נרטיבית' וזהות אישית משלו. בעזרתם יוכל לבור את דרכו בסבך המידע האופף אותו.

- ביכולת התלמיד לגבש 'עמדה פתוחה' לדילמות נורמטיביות ואתיות.

- בהבנתו של התלמיד שהשיח לעולם משקף נקודת מבט ערכית אישית ו"אין יתרון לאומר אלא למאמר" כדברי הרמב"ם.

החינוך לתקשורת הוא גם החינוך למשולש הערכים שיש להטמיע בלומד: הקשבה, סובלנות וכיבוד הדעה ההפוכה והחריגה. "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות ,נח,ב).

אני מודה לפרופ' מוטי נייגר יו"ר ועדת המקצוע ולצוות הכותבים והכותבות, לד"ר אייל זנדברג על השקעתו החשובה בעדכונה של תכנית הלימודים נוכח אתגרי הזמן והחידושים בשדה המחקר המקצועי, ולצוות ההדרכה המסור של המקצוע: גב' איבאא חטיב, גב' רחלי קורח לוי, גב' ענבל בר זאב, גב' חנית דקל גרטמן, גב' נועה לאופר המרכזת את תכנית הלימודים ומר רני בן זאב האחראי על העלאת כל התכנים לסביבת הוראה ולמידה דיגיטלית .

אדגיש שתוכנית לימודים זו, היא הגרסה המחייבת שעל פיה יש ללמד ולהכין את תלמידנו לבחינות, על כל שבעת המרכיבים המופיעים בכל זירה וזירה ,עליהם עשויים התלמידים להיבחן בבחינת הבגרות החיצונית. חשוב לזכור שלצד תוכנית הלימודים נבנה מערך רחב של אמצעי הוראה העומדים לרשותם של המורה והתלמיד. להרחבות ולהכרת דרכי ההוראה והלמידה של המקצוע, יש לפנות לאתר ה'מודל' ל'חדר המורים' ול'אתר מלווה מקצוע' לתלמיד, שם תמצאו שפע של פעילויות הכוללות: מדריך להוראת המקצוע, מערכי שיעורים ,למעלה משישים שאלות ותשובות לכלל הזירות, אגרון מושגים הכולל פירוש לכל המושגים המרכזיים בכל הזירות, שיהווה נוסח אחיד ומחייב, מערך בחינות דיגיטלי ועוד.

הערכתי העמוקה לכל המחנכים והמחנכות לתקשורת

יוסף בר דוד

מנהל תחום דעת

💡 מהן השאלות הבסיסיות והתובנות שתלמידי התקשורת חייבים לשאול?

• להטמיע בקרב התלמידים את ההבחנה: מי מרוויח מפרסום המידע ומי נפגע ממנו?
• היכן מפורסם המידע? מהו עיתוי הפרסום ומדוע? מדוע המידע מפורסם בהבלטה או במקום צנוע יותר?
• מה לא מפורסם?...
• לתהות מה מקור הפרסום?
• לעורר שיח על חשיבותם של אמצעי המדיה לקיומו של משטר דמוקרטי איתן, ובחשיבותו של האקטיביזם החברתי.
• להתחבט בשאלה האם תפקידי המדיה מחייבים ביקורת תמידית על פעולות הממשל או שמא להסתפק בדיווח? מדוע?
• האם המשימה הזו נכונה בכל עת גם בעת של משבר חמור כמו מגפה או מלחמה?
• מתי חופש הביטוי הופך ל'נגוע' בהסתה פרועה שעלולה להסתיים לא רק בהלבנת פניו של ה'אחר' אלא גרוע מכך, היא עלולה להסתיים בטרגדיה נוראית?
• להבין מהם היתרונות העצומים שהפלטפורמות הדיגיטליות מעניקות לנו ביכולת האדם הבודד לתקשר במהירות ובתפוצה רחבה, שרק לפני פחות משנות דור הייתה נחלתם של אמצעי תקשורת המוניים?
• להבין היטב את משמעות היכולת של הפרט הבודד, להפיץ את המסר שלו לקהל עצום, בד בבד עם הגברת מודעותו למאפייניה של הפלטפורמה המהווה 'תיבת תהודה' שטווח הדהודה חובק כמעט עולם ומלואו ,ושהיא מעניקה עוצמה אדירה לפרט הבודד הנהנה מתחושת חופש ודמוקרטיזציה עצומה ,אך טומנת במקביל גם סכנות לרוב.
• עלינו לדון באחת ממשמעויותיה של 'תיבת התהודה' העצומה הזו, שיכולה גם להאיץ ולהגביר תהליכים וזרמים נסתרים ולהעלותם מעל פני השטח בעצימות מדהימה ("אביב העמים" הערבי, ניסיונות להפיכה בטורקיה, באירן, ארגון המדינה האיסלמית, ומנגד מערכות בחירות ומשאלים במשטרים דמוקרטיים ועוד).
• להבין שכוחם של אמצעי המדיה המסורתיים (הציבוריים והמסחריים) מזמן אינו מצטמצם רק בדיווח ובסיקור המציאות מנקודת מבטה של 'מצלמת האבטחה', אלא הם 'ממסגרים מציאות' ומכאן גם את תפיסת עולמנו הערכי.
• להכיר באופן מעשי, שאמצעי המדיה נוטלים צד נרטיבי בעיצוב דעת הקהל על פי תפיסות ערכיות של הגורם המדווח, בין אם בדיווח עצמו ובין אם באופן שבו חושף איש התקשורת את נטיותיו הפוליטיות והערכיות בפרסומים שונים: במאמרי דעה בעיתונים ,פוסטים בפייסבוק ובאינסטגרם או ציוצים בטוויטר.

🗺️ מפת הזירות והנרטיבים המרכזיים

10 זירות לימוד: זירת העל + 9 זירות. לכל זירה נקבע 'הסיפור' (הנרטיב) המרכזי שלה....

זירת תקשורת	תמצית הנרטיב
זירת העל	קיימים גורמים המאיימים על תפקודה של התקשורת כ"רשות רביעית" ובכלל זה על תפקודה של המדיה בחברה דמוקרטית. הזירה תחשוף את הגורמים 'המאיימים': כלכליים ופוליטיים הפועלים לרתום את המדיה לטובת האינטרסים שלהם ובכך פוגעים בעצמאותה של המדיה ובתפקודה. השינויים הטכנולוגיים מעלים סוגיות חדשות על תפקודה: למשל, האם גם אנחנו, כיצרני ומפיצי תוכן ברשתות החברתיות, צריכים להיות כפופים למגבלות ולכללי אתיקה בדומה לעיתונאים? זירת העל תספק כלי ניתוח להתרת הקשרים הגלויים והסמויים במערכת היחסים המורכבת במשטר דמוקרטי שבין המדיה למגוון ה'שחקנים' המשפיעים על המדיה בעלי אינטרסים מנוגדים לאזרח 'הפשוט' זירת העל היא זירה של 'חלון' הפותח צוהר לדיון על כל זירות התקשורת .לימוד הזירה יספק כלי ניתוח להבנת שפת התקשורת ולפיענוחה. לימוד הזירה ייעשה במקביל ללימוד הזירות. זירת העל יכולה לשמש כסיכום ללימוד הזירות על ידי "מבט לאחור" כיצד ארבעת העוגנים של הזירה באים לביטוי בזירות שנלמדו.
זירה 1- להבין ולפרש את ה"מציאות" התקשורתית	הזירה מספקת "כלי עבודה" שיעזרו לתלמידים להבין את התקשורת ולפרשה באופן ביקורתי. מרכיבי התהליך התקשורתי, סוגים של תהליכי תקשורת וכן תפקידה של התקשורת – מושגים אוניברסליים, באמצעותם ידונו כל הזירות בהמשך הלימוד.
זירה 2- גלובליזציה	תהליכי גלובליזציה מהווים מרכיב מרכזי בעיצוב הזהות – הן הפרטית והן הקהילתית. הזירה ממחישה כי כל אחד מאיתנו הוא גם אזרח ישראלי, הנטוע בתרבות המקומית, אבל גם חלק מתרבות אחרת (מערבית? אמריקאית?). לתקשורת – בעיקר בעידן הדיגיטלי – תפקיד מרכזי בעיצוב זהויות מורכבות אלו.
זירה 3- הצגת המציאות בתקשורת: חדשות וצילום עיתונאי	החשיפה ל'מציאות' נעשית באמצעות תיווך (שפה, סמלים ועוד) על כן לעולם יתקיים פער בין האירועים לבין האופן בו הם נתפשים. הזירה ממחישה כיצד גורמים מקצועיים, כלכליים, פוליטיים ואישיים מעצבים את תיווך המציאות בז'אנר החדשות ובצילום עיתונאי. לכך חשיבות רבה כיוון שלחדשות ולצילום יש כוח רב בהבניית המציאות ובהנצחתה.
זירה 4- הומור וסאטירה	לתוכניות סאטירה תפקיד משמעותי בתרבות הדמוקרטית: מעבר לבידור ולשעשוע, הן מותחות את גבולות חופש הביטוי, מאתגרות את התפיסות המרכזיות ואת דפוסי השיח המקובלים וכן מאפשרות העברת ביקורת שלא מתקבלת כשהיא מבוטאת בז'אנרים אחרים.
זירה 5- תרבות דיגיטלית	התקשורת הדיגיטלית תופסת את מקומה של התקשורת המסורתית ושינוי זה גורם לשינויים בכלל תחומי החיים. תקשורת זו מעודדת פיצול חברתי, הקצנה בעמדות וחלוקת המרחב הציבורי ל"תיבות תהודה" שבהן האזרחים משמיעים ושומעים דעות שמתאימות להם. שינויים ביחסי הכוח בחברה וטשטוש המושגים שהיו מקובלים עד עכשיו משפיעים על החברה ועל הפרט ומערערים על ערכים מרכזיים של חברה דמוקרטית.
זירה 6- תוכניות ריאליטי	בניגוד לשם הז'אנר, תוכניות ריאליטי אינן מציגות את המציאות השגרתית אלא 'מציאות' מניפולטיבית וסטריאוטיפית המתאפיינת במאבקי כוח ותחרותיות. מהו סוד כוחו של הז'אנר ומדוע רבים כל כך שואפים לקחת חלק בייצוג מציאות שלעיתים אכזרית מאוד?
זירה 7- קליפים וסרטוני רשת	בעקבות התפתחות כלים של בינה מלאכותית, מבנה האלגוריתם, אינטרסים מסחריים-כלכליים ונורמות תרבותיות, הפכו הקליפים וסרטוני הרשת לדומיננטיים ברשתות החברתיות ובתקשורת המסורתית. לפיכך, יש לקליפים ולסרטונים מקום בולט בהבנייה חברתית של המציאות. צעירים רבים מייצרים בעצמם ומפיצים ברשתות החברתיות סרטונים. בכך הם משכפלים את הדימויים המניפולטיביים של תעשיית הקליפים ושל סרטוני רשת מוכרים. תופעה זו מחייבת מבט רפלקסיבי-ביקורתי, הרואה בכוחם של הטקסטים הללו לקבע עמדות חברתיות ותרבותיות ולעצב שיח פוליטי-חברתי.
זירה 8- תקשורת וספורט	שידורי ספורט הם גם מכשיר כלכלי חשוב ורב עוצמה. אירועי הספורט הגדולים (המשחקים האולימפיים, גביע העולם בכדורגל ועוד) הם מהאירועים הנצפים ביותר ובעלי ערך בידורי, אבל בכוחם הרב לעצב תפיסות מציאות בנושאים כמו לאומיות, שייכות, זהות, מגדר ועוד.
זירה 9- פרסום	פרסומות מלמדות אותנו על הערכים המרכזיים בחברה, מציגות את הצרכנות כערך ומעצבות את החברה כ"חברה צרכנית" ואת התרבות כ"תרבות צריכה". הפרסומות מציגות אידיאל אליו יש לשאוף, אולם אידיאל זה מוצג מבעד לעיניים מסוימות (גבריות, מבוססות, קפיטליסטיות) ולכן צריך לעורר אצל כל אחד מאיתנו שאלות עד כמה ערכים אלו תואמים את זהותי ואת השקפת עולמי.

🛠️ "ארגז כלים" בסיסי להבנת התקשורת

מושגים חוצי זירות מרכזיים בתוכנית הלימודים

המושגים הבאים הם בבחינת "כלי עבודה" וביחד הם "ארגז כלים" בסיסי להבנת השדה התקשורתי. הבנת המושגים הללו חיונית להבנה מעמיקה ומלאה של הזירות. המטריצה מציגה כיצד כל מושג "חותך" את כלל הזירות, ואת הרכיב הרפלקסיבי "מה אני חושב/ת על המושג? היכן הוא פוגש אותי?"....

המושג	זירת על	להבין את המציאות התקשורתית	חדשות וצילום	הומור סאטירה	תרבות דיגיטלית	ריאליטי	קליפים	ספורט	פרסום	מה אני חושב/ת על המושג? היכן הוא פוגש אותי?
חופש ביטוי	עקרון יסוד בדמוקרטיה		ייעוד חדשות בדמוקרטיה. מגבלות והמפגש בין העקרון למציאות: גורמים המקשים על חופש ביטוי	בחינת גבולות החופש. מאתגר את העקרון	טכנולוגיה חדשה ואתגרים חדשים. האלגוריתם המגדיר החדש של העקרון ושל הגבולות	גבולות המותר והאסור בתכנים המדמים מציאות	גבולות חופש הביטוי: חופש ביטוי מול ייצוג מגדרי ראוי.	הצגת ביטויים של אלימות/ גזענות וכו'. – גבולות חופש הביטוי	חופש ביטוי מול ייצוג מגדרי, סטריאוטיפים, מיעוטים	מה הגבולות שלי: החוק, הנורמה?
הבנייה חברתית של המציאות	התקשורת אינה מתארת את המציאות, אלא מבנה אותה – לכך השלכות פוליטיות. גורמים פוליטיים וכלכליים שמעצבים את ההבנייה + גישה ביקורתית	כיצד תפקידי התקשורת פועלים להבנייה של המציאות. התפקידים של מרכיבי התהליך התקשורתי בהבניית המציאות	חדשות לא כמראה של המציאות, אלא כהבנייה. כתוצאה מאילוצים פנים-תקשורתיים ומעורבות חיצונית	הבניית מציאות תוך הלעגה והקצנה – מה זה עושה לאמון הציבור בממסד? לדמוקרטיה? איזו מציאות זה מבנה	שינויים טכנולוגיים מובילים לשינויים בתקשורת שמובילים לעיצוב שונה של הבניית המציאות. תפקיד הרשתות והאלגוריתם להבניית המציאות.	תאור התכנים כ"מציאות" לוקחים חלק בהבנייה. מגדר, זהות,	הבניית זהות מגדרית	הבניית זהות: מגדרית, לאומית, נורמטיבית	הצגת האידיאל (היופי, המגדרי, התפקידי). הבניית זהות (מגדרית, הורית, לאומית)	איזו מציאות אני מבנה ברשתות? באילו אמצעים אני עושה זאת? (הבניית מציאות של הנאות וכיף? מי שלא מכיר אותי, מה ילמד על המציאות מהפיד שלי?
גלובליזציה לוקלי-גלוקלי, אמריקניזציה, אימפריאליזם תרבותי		מרכיבי התהליך התקשורתי במצב של גלובליזציה: מוען / נמען / מדיום וכו'.	חדשות = עיצוב המציאות בעידן גלובלי: תקשורת ישראלית נאבקת מול גורמים גלובליים חזקים הרבה יותר. מאבק מול גופים כלכליים וטכנולוגיים גלובליים.	התפשטות דימויים כמו ממים וגיפים ברשתות החברתיות. עד כמה יש אימוץ דימוים גלובליים, יצירת מקומיים או עיצוב מחדש באופי מקומי	מדיה גלובלית = העצמת גלובליזציה על חשבון הזהות הלוקלית. מצד שני, זה מעורר זהויות מקומיות-קהילתיות. נוצרים מצבים היברידיים של גלוקליות במינונים שונים של המרכיבים.	ז'אנרים גלובליים שמעצבים את התרבות שלנו. לתוך ז'אנרים גלובליים יוצקים תכנים/משתתפים לוקליים.	תרבות וז'אנר גלובלי שמעצב תכנים מקומיים. תכנים מקומיים שרוצים להתקבל בעולם ומעוצבים מראש עם מאפיינים גלובליים	עליית ספורט גלובלי על חשבון ספורט מקומי. העברת משאבים לסיקור ספורט גלובלי על חשבון מקומי	התמזגות משרדי פרסום מקומיים לתוך משרדים בינלאומיים = צורות ותכנים זורמים בחופשיות בעולם. הצבת אידיאלים אמריקאים לתרבויות מקומיות.	ממה אני מושפע ועל פי מה אני מעצב/ת התכנים ברשתות? עד כמה אני צורך את ומושפע מ תכנים בינלאומיים לעומת לאומיים? כיצד זה מעצב את זהותי?
שימושים וסיפוקים	בכל זירה וזירה הנקודה החשובה היא שיש קהלים שונים שצורכים את הז'אנר או המדיום כדי לספק צרכים מסוימים (אישיים או חברתיים). הקהל אינו גוש אחיד, אלא מורכב ממגוון של קבוצות ופרטים ומכאן הגיוון בצריכת המדיה + לפעמים גם אותה צריכה מספקת צרכים שונים.
ייצוג, מיעוטים, פלורליזם רב-תרבותיות שוויון מגדרי/ הכחדה סמבולית	חשיבות של תקשורת פתוחה, חופשית וחזקה למדינה דמוקרטית עם מגוון קבוצות	מי הם המוענים ומי הם הנמענים של המסר? מי לא מיוצג/פחות מיוצג?	גם מצד התקשורת: אנשי חדשות, כתבים, עורכים וגם מצד המרואיינים	יחס לקבוצות ומיעוטים בסאטירה: הלעגה? הקצנה? מתן פתחון פה או הקטנה?	האם מדיה דיגיטלית יכולה לקדם מיעוטים וקבוצות או להיפך, החזקים מתחזקים עוד יותר	שימוש במיעוטים ודמויות מייצגות קבוצות כדי לחדד מאבקים ומתחים חברתיים לצורך רייטינג	ייצוג קהילות ומגדרים – מה מעצב ומה ההשלכות	ספורט מאפשר ייצוג מיעוטים באופן שונה או באופן שמחזק את התפיסה השלטת?	היחס למיעוטים והייצוג של מיעוטים לפרסום (מתחזה?) להגדרת קהל הצרכנים?	עיצוב מיעוטים ויחס למגדר אצלי בפיד, אצלי ברשתות, בייצוגים שלי.
אתיקה – אתיקה עיתונאית, אחריות התקשורת	ניסיון לא להגביל התקשורת בחוק, אלא לתת לה להחליט בעצמה על המגבלות		כללי אתיקה עיתונאית, תקנון אתיקה – הסדרת העבודה בלי הגבלה חיצונית	כללי אתיקה: מה מותר ומה אסור; מה ההשלכות של סאטירה	הקושי להחיל חוקים ורגולציה בפלטפורמות דיגיטליות. האם אתיקה היא פתרון אפשרי? (ברמה הכללית והאישית/קהילתית)	גם אם מותר על פי החוק, מהם גבולות האתיקה: למשל משימות חריגות ומשפילות או ליהוק אנשים לא נורמטיביים		אתיקה וכללי הגבלה עצמית: הצגת אלימות או ספורטאים במצבים לא שגרתיים (לבוש, התנהגות)	אתיקה בין חוק לבין מציאות: הצגת נשים ומיעוטים בצורה משפילה, מותרת, אבל אתית?	כיצד אני מעצב את התכנים שלי על פי כללים אתיים שלי ושל קהילתי. אמנם "מותר", אבל כיצד משתלב עם ערכים ואתיקה
אתיקה	בכל זירה ובכל נושא להתייחס לסוגיה: גם אם החוק מאפשר / מרשה לתפקד בצורה מסוימת, האם יש כללים שאינם חוקים, אבל מגבילים את התנהגות התקשורת? יש לדון גם במישור הרצוי וגם במישור המצוי: (א) האם קיימים כללי התנהגות שאינם החוק? (ב) האם ראוי שיהיו כללי התנהגות שאמנם חוקיים, אבל לא ראויים?
דטרמיניזם טכנולוגי	כיצד טכנולוגיה של תקשורת מעצבת את החיים הדמוקרטיים. תופעות כמו פייק ניוז, בוטים ורשתות חברתיות שמשנות את הפוליטיקה	חשיבות המרכיב של ה"ערוץ". הטכנולוגיה בתהליך התקשורת: יחסים וכוח בין מרכיבי התהליך	המדיום הוא המסר: טכנולוגית תקשורת כגורם מרכזי בעיצוב התכנים החדשותיים. אינטרנט, טלפון נייד=כל אזרח עיתונאי; פייק ניוז	טכנולוגיה מעצבת הומור: ממים מעצבים ז'אנרים ותכנים של הומור לוקלי. מאפשר לאזרחים לייצר ממים ותכנים ויראליים	תרבות דיגיטלית = תרבות חדשה שמעוצבת על ידי טכנולוגיה חדשה. משפיעה על הפרט ועל החברה.	תופעות כמו האח הגדול או הישרדות כחלק מתרבות טכנולוגית של מעקב אחרי עצמנו ו"חשיפת" החיים האמיתיים	טכנולוגיה מאפשרת יצירת קליפים ולא רק לצפות בהם. השפעת הטכנולוגיה על עיצוב והתפשטות הקליפים	טכנולוגיה מעצבת ספורט: VAR, קלוז-אפ,	טרגוט פרסומות באופן אישי וקהילתי. הרשת יודעת טוב ממני מה אני מחפש ומה אני "צריך". ומייצרת צרכים נוספים	כיצד הטכנולוגיה של התקשורת מעצבת את התנהגותי, את אופן המחשבה שלי, החיים החברתיים שלי
תפקידי התקשורת	תפקידי תקשורת בדמוקרטיה: חופש מידע, רשות רביעית, פלורליזם		האם אפשר לסקר בלי לפרשן? בלי לעשות מסגור? איזה מסגור עושים ומדוע? איזו הבנייה של המציאות יש בסיקור ובפרשנות?	איך משתלב בידור ושחרור קיטור יחד עם הביקורת שמושמעת בסאטירה. האם זה יותר בידור או יותר ביקורת?	התנקזות כלל התפקידים למכשיר אחד, לבעלים אחד?		מה ההשלכות של בידור על ייצוג / מעמד בחברה, ייצוג מגדרי		התקשורת כמכשיר בידי החברות – מעודדת חברת צרכנות	כיצד אני רואה את התפקיד שלי כמייצר תקשורת? האם יש לי תפקיד? כיצד אני מתפקד בתפקיד הזה?
סדר היום	מה התקשורת בוחרת להעלות לראש סדר היום. מי הגורמים המעצבים את סדר היום החברתי	יחסי הכוח בין מרכיבי התהליך התקשורתי.	מהו סדר היום, מה זה מלמד על החברה, מי בחדשות מעצב את סדר היום, אילו כוחות?	סאטירה מעלה סוגיות על סדר היום (היהודים באים, ארץ נהדרת) סוגיות שלעיתים קשה להעלות בז'אנרים אחרים	כיצד מעוצב סדר היום בתרבות דיגיטלית: תפקיד של שחקנים חדשים כמו אלגוריתם, רשתות חברתיות ומנועי חיפוש בעיצוב סדר היום החברתי הקהילתי והאישי	תכניות ריאליטי מעלות על סדר היום תופעות חברתיות (שסעים בחברה, תרבויות של מיעוטים)	אפשרות להעלות נושאים על סדר היום באמצעות קליפים, ולהפיצם ברשתות החברתיות כמו יוטיוב ובטיקטוק.	סדר יום ספורטיבי: מי מעצב, כיצד מעצבים, מהו סדר היום ואת מי הוא משרת ואת מי הוא מקפח	נושאים שעל סדר היום שנכנסים לפרסומת והפוך, נושאים שפרסומות מעלות על סדר היום (מגדר)	כיצד התקשורת מעצבת את סדר היום שלי? מי הגורמים שלוקחים בכך חלק? עד כמה אני מחליט/עצמאי בעיצוב סדר היום שלי?
עיצוב משמעויות: דנוטציה/ קונוטציה מסגור		בין מרכיבי התהליך התקשורתי גישות שונות נותנות כח שונה למוען ולנמען בקביעת המשמעות	איך יוצרים משמעויות קונוטטיביות? החשיבות של החברה וההקשר בעיצוב המשמעויות (צילום איקוני כמו גם צילום חדשותי)	שימוש רחב במשמעות קונוטטיבית. שאילת קונוטציות מעולם א' לעולם ב' כדי ליצור אי-הלימה	מעבר חופשי של דימויים ברשתות ועיצוב קונוטציות ברמה הגלובלית או ברחבי הרשתות.	ריאליטי מבנה משמעויות: זהויות של קבוצות שונות בחברה.		משמעויות קונוטטיביות לעיצוב זהות לאומית או זהות מגדרית. איזה שימוש עושה בזה החברה וכלי התקשורת	הפרסומות משתמשות בעולם המשמעויות הקונוטטיביות וגם מעצבת אותן	איך אני מעניק משמעות לאירועים: כיצד אני יוצר משמעויות באמצעים קונוטטיביים בטקסטים שלי ברשתות?
הגמוניה יחסי הכוח בחברה	החברה מורכבת מקבוצות, ביניהן מאבק על משאבים. התקשורת משרתת את החזקים (שייכת לבעלי ההון או מושפעת מאליטה פוליטית. לכן התקשורת מבנה מציאות מנקודת מבט של הקבוצה החזקה בחברה. החשיבות של תקשורת ביקורתית	יחסי הכוח בין מוען לנמען? בחינת יחסי הכוח במצבים תקשורתיים שונים. כיצד תקשורת יכולה לפעול בצורה ביקורתית.	החדשות מציגות את הערכים המרכזיים של הקבוצה החזקה בחברה. איזה מציאות החדשות מבנות וכיצד זה מחזק את החזקים (הערכים שלהם): עד כמה החדשות מציגות תמונה ביקורתית או שהן משכפלות את יחסי הכוח בחברה?	סאטירה והומור מסמנים מה מגוחך ומה נלעג כדי לסמן את הראוי והמקובל = הערכים ההגמוניים. עד כמה יש הצגת ביקורתית ועד כמה שחרור קיטור להמשך המצב הקיים	טכנולוגיה דיגיטלית מאפשרת לשנות ההגמוניה או מחזקת הגמוניה? אולי מעלה הגמוניה חדשה (גלובלית? טכנולוגית?). למשל, חדשנות כערך רצוי	איזה מציאות מציגות תכניות מציאות: אילו ערכים מוצגים חיוביים (תחרותיות למשל), אילו קבוצות מוצגות החזקות ואילו משתתפים מייצגים חלשים. עד כמה זה משקף/מחזק המציאות הקיימת.	איך ערכים הגמוניים מועברים בקליפים – של אמנים מפורסמים וגם של היוטיוברים בולטים, וכיצד זה מחלחל לקליפים ש"אנחנו" מחברים בעצמנו ומעלים לרשתות כמו יוטיוב או טיקטוק	הצגת ערכים לאומיים + תחרותיות + הצלחה כערכים הנעלים – את מי זה משרת	הצגת "אידיאלים" אליהם יש לשאוף = הצגת הגמוניה (בייצוג מגדרי, תפקידים משפחתיים ועוד). חברה צרכנית (תרבות צריכה) ש"בולעת" כל ביקורת.	כיצד הסיפור ההגמוני מדבר אלי? מדבר עלי? כיצד התכנים שאני מעלה / מעביר משתלבים בהגמוניה? האם זה מתאים לאינטרסים שלי?
אלימות והסתה בתקשורת בריונות ברשת	אלימות כסוג של בעיה בחברה דמוקרטית. עד כמה התקשורת מעודדת אלימות או ממתנת אלימות? למשל סתימת פיות במובילה לאלימות. עד כמה אלימות "מזהמת" את השיח הפוליטי והמרחב הציבורי? עד כמה מעודדת ספירלת שתיקה?		אלימות כחלק מרכזי בסדר היום: מלחמות, אירועים אלימים, ועד אלימות כלכלית. עד כמה זה מקהה את החושים ואת הרגישות? איך יחס לאלימות מסוגים שונים (חוץ ופנים למשל)? כיצד משתמשים באלימות לרייטינג? בריונות כלפי עיתונאים ואנשי תקשורת – כיצד עלול לפגוע בעבודתם? התבטאויות בריוניות של אנשי תקשורת כלפי אחרים (פוליטיקאים, אזרחים)	עד כמה הומור מכסה על תכנים אלימים? שימוש באלימות כדי להשיג צחוק ורייטינג ממים והומור ויראלי שמציג אלימות. מדוע הוא פופולארי? להפריד בין הומור, סאטירה ולעג.	רשתות חברתיות, אנונימיות ברשת = עידוד לאלימות ולהסתה. בריונות ברשת משחקי מחשב אלימים – המשתמש הוא האלים הפעיל ולא רק צופה המאפיינים של תרבות דיגיטלית שמעודדים בריונות ברשת	עד כמה האלימות (מילולית, מעשית, משחקית, חברתית) מרכזית בתוכנית? עד כמה היא אלימות מניעה את התוכנית? בריונות ברשת כלפי משתתפי ריאליטי, כחלק מהתחרות בין המשתתפים. הרשת כמרחב לשיח אלים שממשיך את מה שמתרחש בתוכניות ומנסה להשפיע עליהן	סוגי אלימות בקליפים: מעשית, מינית, מילולית, העמדה...	שידור אלימות: אירועים אלימים שחורגים מהנורמה וענפי ספורט אלימים כמו אגרוף או פוטבול. עד כמה השידור נותן לגיטימציה לאלימות הרשת כמקום בו מתרחשת בריונות של אוהדים כלפי אוהדים אחרים, כלפי שחקנים וספורטאים. בריונות ברשת מחליפה או ממשיכה את האלימות הממשית	אלימות כאמצעי ש"מוכר" מוצרים. אלימות בצורה שונה: מגדרית למשל.	עד כמה אני מייצר או מעביר תכנים אלימים? מה בתכנים אפשר להגדיר כסוג של אלימות? כיצד אני מגיב לתכנים אלימים (מחקה? מדחיק? אוהב? מקדם?)
היברידיות טשטוש-גבולות (בין תק' המונים לבינאישית, בין מוען לנמען ועוד)	רשתות חברתיות כמכשיר להשמעת הקול של האזרח ושל הפוליטיקאי לדיבור ישיר	שינויים בתפקידי מוען/נמען, טשטוש בין תקשורת בינאישית להמונים	רשתות חברתיות ככלי של עיתונאים ושל פוליטיקאים לדבר ישירות מול הציבור		תקשורת דיגיטלית "בולעת" מדיה מסורתיים ומכנסת הכל למכשיר הנייד. טשטוש בין פרטי להמונים			רשתות חברתיות כתקשורת "פרטית" של ספורטאים, אבל גם תקשורת המונים	רשתות חברתיות כמדיום פרסומי: דף אישי או תקשורת המונים מסוג חדש?	עד כמה אני מנהל תקשורת בינאישית באמצעים חשופים והמוניים?
בינה מלאכותית	יתכן שיש כאן הרבה יותר כח למעט מאוד אנשים. מי ששולט באלגוריתם ומעצב את הבינה המלאכותית שולט בצורה חזקה ומוחלטת במרחב הציבורי.		פעולות שיבוצעו על ידי מחשבים במקום בני אדם – האם יאבדו את זווית הראיה האנושית או שילמדו אותה? האם יעצבו נקודות מבט חדשות או שיעשו חיקוי של נקודות המבט העכשוויות, אבל ביעילות רבה יותר? האם יתאימו את הבניית המציאות לקהילות או באופן אישי כך שכל קבוצה תראה מציאות מעט שונה?	אחת השאלות שעולה תמיד: האם מחשב יכול להבין הומור? האם יכול להבין אירוניה? מתי אומרים משהו בקריצה או בכפל משמעות?	אחת התופעות העכשוויות והמתפשטות בתרבות הדיגיטלית: בתקשורת בין אנשים ובין מכונות, בלמידה (של אנשים ושל מכונות), של עיצוב ויזואלי וטקסטואלי ועוד. מביא את השילוב של בני אדם עם מחשבים לרמה שונה				שימוש בבינה מלאכותית ממקד בצורה מקסימלית את השיווק והפרסום, אבל גם מעצים את הפיקוח והחדירה לפרטיות והלמידה על האנשים.	עד כמה אני מוכן להשתמש בבינה מלאכותית כדי להפוך את החיים נוחים יותר, אבל במחיר של אבדן פרטיות ומתן הכשר לבינה מלאכותית "ללמוד אותי"?
שידור ציבורי	מכשיר לדמוקרטיה: ייצוג ופנייה לכלל הקבוצות לרבות הלא-רווחיות. יצירת מרחב ציבורי ראוי. עצמאות עיתונאית. תקשורת כרשות רביעית	כיצד ממלא תפקידי התקשורת (מול המסחרי) ומה ההשלכות.	עבודה עיתונאית ומילוי ערכים מקצועיים. המטרה: ייצוג המציאות בצורה מקצועית ולא מוטה.	עצמאות מבטיחה יכולת לעשות סאטירה ביקורתית וכואבת (ראו למשל "היהודים באים" והתגובות לתוכנית בציבור הדתי בעיקר)	לשידור הציבורי יש גם שלוחות ברשתות (לדוגמה, "כאן בדיגיטל" ו"כאן לנוער") שמייצרים תכנים מצליחים –בהתאים לחוק התאגיד ומטרותיו.	מעט ריאליטי ואם יש אז מסוג שונה ("בואו לאכול איתי")- על מה זה מלמד?		מאפשר שידורים בחינם באירועים בעלי משמעות חברתית או לאומית (של הנבחרות, אולימפיאדה ועוד)	חופש מפרסום – מה זה מאפשר לעשות? במה ניכר השוני? האם באמת חופשי? מה לגבי פרסום סמוי? עד כמה בולטת בו תרבות הצריכה?	האם/כיצד אני מוצא עצמי או את הקהילה שלי בשידור הציבורי?
תקשורת ואחריות חברתית	התקשורת כחלק מהחברה בתוכה ולמענה היא פועלת. אמצעי לגיבוש קהילה (חיברות) ולכן מתחשבת בחברה	כיצד התקשורת מפעילה אחריות חברתית בתפקידי התקשורת השונים	כיצד האחריות החברתית משתתפת בעיצוב תמונת המציאות / הבניית המציאות בשידורי החדשות? מה בוחרים לא לשדר או כיצד לשדר ומדוע? האם שוני בין כלי תקשורת שונים?	האם בהומור וסאטירה יש פחות אחריות חברתית? האם שיקולים כאלו באים לידי ביטוי וכיצד?	רשתות חברתיות שאינן פועלות תוך אחריות חברתית. הן גם כלי של אנשים לברוח מאחריות חברתית (להעביר מסרים ברשתות ולא בתקשורת) וגם מפריעות לפעולה אחראית	מה מגבילים בשידורי ריאליטי מתוך אחריות חברתית (אלימות, גזענות, נושאי מגדר, סטריאוטיפים, ביטויים קיצוניים. מי בוחר ואילו שיקולים מנחים אותם?		מה בוחרים שלא לשדר בספורט – למשל אלימות, למשל גזענות. כיצד ממסגרים זאת ופועלים נגד האינטרסים המסחריים של התקשורת מתוך אחריות חברתית	האם שיקולי אחריות חברתית מופעלים בשדה הפרסום? מתי וכיצד?	האם אני פועל מתוך אחריות כלפי החברה בתוכה אני חי? כיצד אני עושה זאת? אם לא, מה ההשלכות של פעולה חופשית בלי אחריות חברתית?
בינה מלאכותית	כיצד בינה מלאכותית מעצבת יחסים בין אזרחים ובין האזרחים לבין הממסד? כיצד היא עוזרת לפקח על אזרחים?	כיצד משפיעה בינה מלאכותית על התקשורת במילוי תפקידיה?	השפעת בינה מלאכותית על העבודה העיתונאית וכתוצאה מכך על תפישת המציאות אצל האזרחים		בינה מלאכותית כמכשיר רב עוצמה בעיצוב התרבות הדיגיטלית					מה היחסים שלי עם כלים של בינה מלאכותית - על מה ועד כמה אני מוותר על זכויותיי ויכולותיי כדי לקבל שירותים שלהם?
סרטוני רשת קצרים	עיצוב שיח פוליטי: דמוקרטי מאוד מצד אחד, חסר שליטה ונתון למניפולציות מצד שני	חילופי תפקידים של המשתמש: מוען ומפיץ ולא רק נמען	כל אחד הוא עיתונאי: יוצר ומפיץ מידע. מה ההשלכות? מה המרחב הציבורי שנוצר?		כלי בינה מלאכותית ופלטפורמות שמאפשרות ומעודדות יצירה והפצה של סרטונים		יחסים מורכבים בין סרטונים וקליפים: כיצד משפיעים זה על זה.	שידורי ספורט מפורקים לקליפים לצפייה ברשתות	סרטוני הרשת הזירה המרכזית לשיווק, במיוחד לצעירים.	מה האחריות שלי על יצירה והפצה של סרטונים? מה האחריות שלי על שימוש בכלים של בינה מלאכותית?

🧭 על מושג הדילמה

בתוכנית הלימודים אנו עושים שימוש בדילמות ככלי חינוכי ולימודי. הדילמות הן אמצעי לחשיבה בדרג גבוה שיכול להעצים את המעורבות של התלמידים בתכני הלימוד (בכך שמחייב אותם להתמודד באופן מעמיק עם סוגיות תקשורתיות מתוך מעורבות אישית ורגשית) וכן מחבר את נושאי הלימוד בזירות השונות לחיי היום יום בישראל....

נזכיר כי דילמה היא בעיה שיש לה כמה אפשרויות התמודדות ובכל אחת מן האפשרויות לא ניתן להגיע לפתרון מלא ושלם של הבעיה, אלא בכל דרך שנבחר נוכל להשיג רווח מסוים וניאלץ לשלם מחיר.

חשוב להבחין בין דילמה לבין מחלוקת.

עיקרה של הדילמה הוא בהתמודדות פנימית, ביני לבין עצמי וההכרעה היא בתוך עולם הערכים שלי. לעומת זאת, מחלוקת היא בין שני צדדים (ביני לבין מישהו אחר, או בין שני אחרים). במחלוקת יש צודק ויש טועה. בדילמה אין פתרון צודק ופתרון טועה. בכל פתרון אפשרי יש יתרונות וחסרונות ועלי להכריע איזה פתרון אני מעדיף. כלומר, איזה יתרון אני מעדיף לקבל ומחיר שאני מעדיף לשלם.

לדוגמה, אני מאמין בערך החופש ואני מאמין בערך השוויון, אולם אם אני רוצה לממש את ערך השוויון אני חייב לוותר על ערך החופש ואם אני רוצה לממש את ערך החופש במלואו, עלי לוותר על ערך השוויון. בשני הערכים אני מאמין, אבל כשזה עומד למבחן מעשי עלי להכריע ביניהם. אני מאמין בחופש הביטוי, אבל אני גם מתנגד להסתה ברשתות החברתיות. אם אני מבקש למנוע הסתה (למשל על ידי הסרת פוסטים מסיתים או צנזורה של תכנים פוגעניים) עלי לוותר על חופש הביטוי ואם אני מבקש לממש את חופש הביטוי עלי לוותר על היכולת למנוע הסתה. החשיבות היא בכך שעלי להגיע להכרעה שטומנת בחובה ויתור ואין ביכולתי להגיע לפתרון שישביע את רצוני באופן מלא ושלם.

הכרעה בדילמה, כזו שמחייבת "תשלום מחיר" היא לעולם פשרה. מכאן גם הערך החינוכי של השימוש בדילמה, ההכרה של התלמידים שהכרעה בדילמה משמעה פשרה ולא הכרעה בין צודק לטועה ולכן לא ניתן לפסול הכרעות אחרות משלי בטענה של טעות או שגיאה, אלא להבין כי לכל אחד תיתכן נקודת מבט ועולם ערכים שונה. תפיסה כזו מובילה להקשבה וליתר פתיחות לנקודות מבט שונות ויכולה להוביל לשיח חינוכי פורה.

השימוש בדילמות, לכן, מחבר באופן חינוכי בין עולם התוכן של תוכנית הלימודים לבין עולם התקשורת היומיומי לבין הכרה בצורך בפשרה. שימוש בדילמות מחדד את ההבנה כי לאנשים שונים ולקהילות שונות יש עולם ערכים שונה ומכאן לכל דילמה יתכנו הכרעות שונות וכולן לגיטימיות.

עוד על מושג הדילמה, כולל תרשים זרימה ומבנה תשובה – ראו ב"הכל בכף היד".

עבור למפת הזירות ⬅️