נושאי הבחינות למועד אביב

א.1 מושגים בתורת הקול:

• קול: הפרעה פיזית מחזורית ומתפשטת בחומר. זהו ייצוג של צליל בצורה חשמלית (לכן נקרא "פסקול" ולא "פס-צליל").
• אורך גל: האורך של מחזור אחד של גל מחזורי.
• אמפליטודה (עוצמת הקול): הערך המרבי של גובה הגל. נמדדת בדציבלים (dB). טווח השמיעה האנושי נע בין 10dB ל-140dB (סף כאב).
• תדירות (גובה הצליל / תדר): מציינת את מספר המחזורים שמתבצעים בכל יחידת זמן. נמדדת בהרץ (Hz). טווח התדירויות האנושי נע בין 20 ל-20,000 הרץ.

א.2 הקשר שבין התמונה לקול:

• סאונד דיאגטי: המקור לקול נמצא במציאות הסרט והשחקן שומע אותו. יכול להיות חיצוני (למשל רעש מטוס בשוט) או פנימי (מצב תודעתי של הדמות).
• סאונד לא דיאגטי (אקסטרה-דיאגטי): סאונד שמחוץ לתמונה, כגון מוזיקת רקע או אפקטים להעצמת האווירה.
• סאונד סינכרוני: משתלב בדיוק עם התמונה (און סקרין או אוף סקרין). המונח "סינק" מציין תיאום מושלם בין תמונה לקול.
• סאונד א-סינכרוני: לא משתלב ישירות עם התמונה ומוקלט בנפרד.
• רעש רקע (Ambience): נחוץ ליצירת שכבת סאונד אחידה המחליקה מעברי עריכה ומעניקה תחושת חלל.
• ויילד סאונד (Wild sound) ורום טון (Room tone): הקלטת דיאלוג ללא מצלמה והקלטת השקט/רעש הרקע הייחודי לכל חדר סגור.
• פולי (Foley) ווייס אובר (Voice over): הקלטת אפקטים בנפרד באולפן והקלטת קריינות א-דיאגטית.

ב.1 מהי אקוסטיקה טובה:

אקוסטיקה היא המדע העוסק בהתפשטות גלי הקול. לסביבה אקוסטית שתי תכונות מרכזיות:

• סביבה מהדהדת: מורכבת מחומרים קשים (בטון, זכוכית, רצפה קשה). ההחזרות נמשכות כהד ולא רצוי להקליט בה.
• סביבה סופגת: מכילה חומרים הסופגים את הקול (שטיחים, וילונות). כמעט ואין החזרי קול, ולכן מועדפת להקלטה. יש הבדל בהתפשטות הקול בין חדר סגור סופג לבין שטח פתוח.

ב.2 חומרים מוליכים ומבודדים:

• חומרים מבודדים: סופגים את הקול ואינם מעבירים אותו (בד, קלקר, עץ, גומי, פלסטיק).
• חומרים מוליכים: מעבירים את גלי הקול (ברזל, זהב, נחושת, מים).

ב.3 תפקידי איש הקול:

• הקלטת מוזיקה באולפן או הגברת במה.
• איש קול בווידאו, קולנוע ושידורי טלוויזיה.
• איש אפקטים קוליים ומוזיקה אלקטרונית (MIDI).

ג.1 סוגי מיקרופונים (לפי שיטת פעולה):

• מיקרופון דינמי: פועל על שיטה אלקטרומגנטית. גל הקול מרעיד ממברנה המחוברת לסליל בתוך שדה מגנטי. אינו דורש מתח חיצוני. בעל טווח קליטה קצר (עד 20 ס"מ) ורגישות נמוכה. מצוין לקריינות, שירה, והקלטות במקומות רועשים. בדרך כלל היענות קרדיואיד ונראה בפריים.
• מיקרופון קיבולי (קונדנסר): פועל על בסיס קבל חשמלי (לוח קבוע ולוח נע). דורש מתח הפעלה הנקרא "פאנטום" (48V).
  יתרונות: רגיש מאוד, היענות תדר מצוינת, צליל אמין. טווח קליטה של כ-80 ס"מ ומעלה (לרוב לא נראה בפריים).
  חסרונות: עדין, מחייב פאנטום, ואין להשתמש בו מול עוצמות קול חזקות מדי כדי לא להרוס את הממברנה.

מושגים קשורים:

• היענות פולארית: כיווניות המיקרופון (חד-כיווני, רב-כיווני, סופר-כיווני).
• רגישות ויחס אות לרעש: מרווח האות מעל הרעש העצמי.
• סוגים שימושיים: מיקרופון דש (נק מייק), בום, שפה, שולחני, ו-PZM (החזרי קול).

ג.2 פרספקטיבה של קול:

בשימוש במיקרופונים אלחוטיים אישיים הקול עשוי להישמע 'קרוב מדי'. כדי לשמור על פרספקטיבה נכונה ביחס למרחק המצלמה, משלבים הקלטת אווירה כללית מהסט ומנמיכים את הדיאלוגים בהתאם בעריכה.

• ד.1 ו-ד.2 ערוצי קול במצלמה: לרוב המצלמות מקליטות שני ערוצים נפרדים (CH-1, CH-2) ממקור פנימי או חיצוני. הקול מסונכרן אוטומטית עם התמונה.
• ד.3 עוצמת ההקלטה: ניתן לבחור בין הקלטה אוטומטית (AGC, שומרת על אזור ה-20dB-) לבין הקלטה ידנית המאפשרת שליטה עצמאית במכוונים לכל ערוץ. חשוב: העוצמה הנשמעת באוזניות אינה בהכרח העוצמה הנקלטת ויש לבדוק את מדי האות.
• ד.4 כניסות קול: כניסות XLR הן המקצועיות ביותר. ניתן לכוון אותן למצבי:
  • MIC: למיקרופון דינמי.
  • MIC +48V: למיקרופון קונדנסר (מספק מתח פאנטום).
  • LINE: לחיבור צמה המגיעה ממערבל קול.
• טיימקוד (Timecode): משמש לסנכרון מדויק בין מערכת הקלטה חיצונית למצלמה.

• ה.1 קדם הפקה והכנות: קריאת תסריט לאיתור צרכים אקוסטיים. סיור לוקיישן קריטי לבדיקת בעיות (הדהוד, כביש, מזגנים). אי קיום סיור פוגע משמעותית בפסקול באופן שלרוב לא ניתן לתקן בעריכה.
• ה.2 שלב ההקלטה: איש הקול נדרש להיות מוכן תמיד. חובה להקליט "רום טון" לאחר כל סצנה, להימנע מהקלטה עם מוזיקת רקע (שפוגעת בחיתוכי עריכה), ולשמור קשר עין עם הצלם לגבי גבולות הפריים.
• ה.3 אביזרי הקלטה משלימים:
  • כבלים ומחברים: XLR, PL, RCA. הכבל קואקסיאלי ויש לגלגלו נכון למניעת נתקים.
  • בום ובולם זעזועים: מונע רעשי מגע ("קליקים") כשהיד זזה על המוט. אסור לחבר כבל לבום עם דבק.
  • מגן רוח: (ספוג, צפלין, פרווה) להגנה מרעשי רוח וטלטול.
  • אוזניות אטומות: לבקרה ובידוד מרעש חיצוני.

• תפקיד המערבל: לחבר מספר מיקרופונים, לשלוט בעוצמת כל ערוץ בנפרד, ולנתב את הסאונד לערוצים (L/R) במצלמה או להקלטה פנימית. מאפשר לאיש הקול להתרכז רק בסאונד.
• מערבלים אנלוגיים: לרוב ניידים עם מספר כניסות מוגבל (כ-8) ושתי יציאות למצלמה בעזרת כבל צמה (היציאה והכניסה מכוונות ל-LINE). יש לשלוח 1kHz טון מהמיקסר למצלמה ולכייל ל-20dB-.
• מערבלים דיגיטליים: מקליטים ישירות על כרטיס זיכרון פנימי כגיבוי או כהקלטה ראשית (במיוחד בשימוש עם מצלמות DSLR). מחייבים סנכרון טיימקוד עם המצלמה, או שימוש בקלאפ (Clap) / קלאפ סוף (Clap End) לסנכרון בעריכה.
• מושגים מעשיים: מדדי עבודה (VU מול dBFS), פיצול ערוצים (Pan), ופונקציית Audio Return לשמיעת חזרת השמע מהמצלמה.

ז.1 סוגי תקלות נפוצות:

• זמזומים (זזז...): השראה חשמלית (למשל מוניטור המחובר לרשת 220V קרובה).
• היסים (ססס...): מעגל הגברה לתדרים גבוהים שאינו מכוון כראוי.
• האמים (מממ...): רעש עבודה של מזגן קרוב או מגבר.
• נתקים ברצף: מחברים רופפים בכבלים או בעיות קליטה של משדר אלחוטי.
• הדהוד רב או סוללות חלשות.

ז.2 פעולות אחזקה שגרתיות:

• נשיאה באריזה מקורית והוצאת סוללות בסיום יום עבודה.
• שימוש קבוע במגני רוח.
• גלגול רפוי ומסודר של כבלים למניעת קרעים בסיכוך הפנימי.
• ניקוי הציוד ודיווח מיידי על תקלות מהשטח.

מקבץ נושאים והנחיות לקראת יציאה להפקות מעשיות:

• תכנון קדם הפקה קפדני: בדיקת ציוד יום קודם, אימות סוללות וכרטיסים מפורמטים.
• עבודה משולבת בשטח: התקנת מיקרופונים אלחוטיים נסתרים, עבודה עם מוט בום בתנועה בהתאם לשורות הטקסט (מבלי להיכנס לפריים), ופיצול ערוצים (למשל בום בערוץ 1 ואלחוטי בערוץ 2).
• מעקב ובקרה: על מקליט הקול לוודא את הסנכרון, לוודא קיומו של 'קלאפ', ולהאזין לתוצאה באוזניות אטומות לאחר כל טייק להבטחת איכות נקייה מניתוקים.
• הקפדה על חומרי גלם לעריכה: חובת הקלטת Room Tone בכל לוקיישן והשלמת Wild Sounds לתיקונים בפוסט.