קונפליקטים

קונפליקט פנימי

הקונפליקט הפנימי של ארי הוא אחד פילוסופי – הרצון לחיות מול איכות החיים שאותם הוא יכול לחיות. כאשר ארי מוצב בפני סיטואציה של חיים או מוות הוא מיד בוחר בחיים, כי הרצון לחיות הוא הבסיסי ביותר אצל בני האדם. אך כאשר בוחן את חייו, ארי מבין כי גם אם יחיה, הוא ייאלץ תמיד להסתכל מבעד לכתפו, תוך המשך ביצוע עבודתו הסיזיפית שתימשך ככל הנראה לנצח. ארי מצדיק את רצונו לחיות בכך שמוצא פואנטה לחיים האלה, הוא מסתכל על חייו מנקודת מבט חיצונית סרקסטית, דרכה הוא מוצא בידור והנאה. למרות זאת, בשלב מסוים ארי יחווה הכל, דבר לא יהיה חדש ושגרתו תהפוך ללופ נצחי שלא יוכל לצאת ממנו. לכן רצונו של ארי לחיות עומד מול פחדיו מחיים שהם לא חיים. בנקודת השיא של הסרט, תוך כדי העימות עם הסוכן, רצונו של ארי לחיות מכריע את הקונפליקט. כשארי מסתכל למוות בעיניים הוא מחליט כי החיים שלו בעלי פוטנציאל מספיק גדול בשביל לא לוותר עליהם, אז הוא מתחיל להילחם על חייו.

קונפליקט חיצוני

הקונפליקט החיצוני הוא זה שמניע את הסרט – הרצון של ארי לחיות מול הרצונות של המערכת הממונה עליו. הרצון של ארי הוא הרצון לחיות, שהוא רצון הבסיסי ביותר של בני אדם, אך כאשר המערכת מציבה בפניו מעצור שמונע ממנו ישירות להגיע אל הרצון הזה, הדחיפות של השגת הרצון הזה מתגברת. ועליו לפעול כדי לוודא כי הוא ימשיך לחיות. במהלך הסרט הסוכנות מציבה בפני ארי עוד ועוד מעצורים שמונעים ממנו להשיג את המטרה שלו, עד שלבסוף המעצור מנצח את רצונו של ארי והסוכן הורג אותו.

המסע של הדמות

את הסרט מתחיל ארי במצב מאוזן, אזור נוחות, בו הוא לא צריך לחשוש מדבר, עד לרגע בו ניתנת לו ההוראה. כשארי מקבל את ההוראה המצב המאוזן אותו הכיר נשבר ללא דרך חזרה אחורה, עליו לפעול בהתקדמות חכמה קדימה שתאפשר לו לחזור למצב המאוזן בו הוא הרגיש נוחות. כדי לעשות זאת הוא מתחבא, בתקווה שיוכלו להעלים עין מהמקרה. אך כשזה לא עובד ומגיע הסוכן, הוא מנסה לשכנע את הסוכן שאין היגיון בהוראה שהוא קיבל, ושיניח לו לשלום. כשהסוכן מנער את הצהרותיו של ארי, נאלץ ארי לשנות טקטיקה פעם נוספת ולנסות לשכנע את הסוכן שהוא עוד יכול להחזיר את תוצאת ההוראה המקורית בדרך אחרת. בשיכנועיו ארי מערער מעט את אמונתו של הסוכן בארגון הממונה עליו, שעשה לארי את העוול. ובכך למרות שההתרחשות נגמרת במותו של ארי, הוא פתח פרצה חדשה בארגון ההדוק שעובד תחתיו לעוד מתנגדים שיכולים לבוא בעתיד ואולי להפיל את ההיררכיה של הסוכנות.

ז'אנר

דרמה פורמליסטית עם רגעים קומיים.

תחקיר ז'אנר

ז'אנר הדרמה הפורמיליסטית מורכב ממאפיינים המשתייכים לדרמה ומאפיינים המשתייכים לפורמליזם. הדרמה היא סוגה קולנועית המתמקדת בפיתוח של דמויות ריאליסטיות המתמודדות עם נושאים רגשיים, בעוד שהפורמליזם הינו גישה קולנועית המתמקדת באמצעים הטכניים של עשיית סרט – התאורה, פסקול, עיצוב סאונד, שימוש בצבע, קומפוזיציות ותנועות מצלמה מוקצנות. הפורמליזם נותן הדגשה לצורה מעל התוכן/משמעות באומנות. הפורמליזם חוקר כיצד אלמנטים מסוימים בתהליך היצירה של סרט משפיעים על חווית הצופה. למשל – עריכה המשכית אשר נותנת לצופה נוחות מסוימת בעת הצפייה, לעומת עריכה לא המשכית או ג'אמפ קאטים אשר יוצרים אצל הצופה תחושה פחות נוחה ומשונה. הפורמליזם שם דגש על סגנון וכיצד הוא מעביר רעיונות, רגשות, ונושאים.

הפורמליזם מטרתו בסרט להעביר את רגשות הדמות הראשית – ארי, בצורה המדויקת ביותר לאיך שהוא מרגיש אותם. ארי רואה את העולם שסביבו דרך עין ביקורתית ומבודרת, הוא מבחין באבסורד שסביבו וצוחק עליו. ארי הוא אבסורדיסט, אבסורדיזם הינו התיאוריה הפילוסופית שטוענת כי הקיום עצמו הוא אבסורד, משמע העולם הוא חסר משמעות או מטרת על. ארי הגיע לגישה זו עקב החוויות שעבר ונעזר בה כמניע חיובי לקיומו, בעזרת הגישה האבסורדיסטית שלו הוא מוצא את ההומור בסביבה שלו, שהוא הומור סוריאליסטי.

הומור סוריאליסטי הוא סוג של הומור המציג הפרות מכוונות של היגיון טבעי, מה שיוצר אירועים והתנהגויות שהן חסרות היגיון. דוגמאות של הומור סוריאליסטי מציגות לרוב סתירות ביזאריות, חוסר התאמה, מצבים אי-רציונאלים או אבסורדים, והתבטאויות של שטויות. ארי רואה את הסביבה שלו דרך עין שמבחינה בהומור הזה, לכן הפורמליזם נכנס לתמונה עם סגנון של שפה קולנועית אשר תציג את הביזאריות שנראית דרך עיניו של ארי, בעזרת תנועות מצלמה מוקצנות, תאורה מסוגננת, עיצוב סאונד, פסקול, ועריכה מתוכננת לפי רגש.

עם זאת, לצד ההומור שדרכו ארי רואה את סביבתו יש גם את התהליך הרגשי שהוא עובר, שהוא תהליך דרמטי, אשר ממנו נובע חלק גדול מז'אנר הסרט שהוא הדרמה.

חלקה של הדרמה בסרט בא לידי ביטוי בהעמדת הדמויות, בתגובותיהן והתהליכים הרגשיים שהן יעברו במהלך הסרט. הדרמה שמה דגש על משקל הרגשות והתהליך הרגשי של הדמויות במהלכו של סיפור, בקולנוע זה בא לידי ביטוי בעזרת גדלי פריים, תנועות מצלמה, תאורה, ופסקול בעיקר. אך לרוב כאשר מדובר בקולנוע שאינו פורמליסטי אלו הם אלמנטים שצריכים להיות בלתי מורגשים ומטרתם להעצים את התהליך הרגשי של הדמויות בכל סצנה. ז'אנר הדרמה מכתיב את סוג העלילה והקונפליקט המרכזי.