ה. עבודת הבמאי

חשיבות הנושא

עבודת הפוסט-פרודקשן והאריזה הגרפית של סרט היא תהליך המחייב תכנון יצירתי התואם לנושאי הסרט. שלב זה מאופיין בהחלטות אמנותיות חשובות שאמורות להעניק לסרט את משמעותו ואיכותו. כדי לקבל את ההחלטות על הבמאי להבין את האפשרויות העומדות לפניו. חלק מתהליך קבלת ההחלטות האמנותיות קשור ליכולת הבמאי לבצע תהליך ביקורתי מקצועי מודע ומנומק אשר יעזור לו בקבלת אותן החלטות.

---

תת-הנושאים

• ה.1 עקרונות הביקורת המקצועית של הבמאי.
• ה.2 שיקולי הבמאי בעריכת הסרט.
• ה.3 שיקולי הבמאי בעיצוב הפסקול.

מטרות אופרטיביות

1. התלמיד ידע את עקרונות תהליך הביקורת המקצועית של סרטו בתהליכי העבודה השונים.
2. התלמיד יבין וידע את השיקולים המרכזיים המנחים את עבודתו מול העורך ומעצב הפסקול.
3. התלמיד ידע את תהליכי החשיבה בעבודת עריכת התמונה והפסקול מנקודת המבט של הבמאי במטרה למנוע עבודה הנשענת על אינטואיציות בלבד.

שלבי הפוסט מחייבים את הבמאי לקבל החלטות אמנותיות חשובות המשפיעות על מכלול היצירה. כדי להעניק כלים להחלטות אלו קיים סרגל כלים מקצועי. בקרת איכות אמנותית אינה תהליך קל. הדבר דורש יכולות הכלה והבנה שבדרך כלל נקנות עם הניסיון והזמן. לכן חשוב להדגיש בכיתה כי ביקורת מקצועית אינה ביקורת על אישיותו של היוצר אלא על החומרים בלבד ללא כל התייחסות להגדרות של טוב או רע אלא רק לדרישות והמטרות שהציב התסריט של הסרט בדרכו אל המסך.

ביטויים כמו "אני מרגיש ש…" "זה יפה", "זה מכוער", "זה טוב" או "זה רע" ללא נימוקים אינם מביאים תועלת רבה בפתרון בעיות. ההבנה והמודעות למה היא ביקורת מקצועית חייבת להיות קודם כל אצל היוצר עצמו. תהליך הביקורת חייב להיות מובנה כבר בשלב הצפייה בחומרים בהכנת טבלה.

טבלה זו אמורה לשקף את האפשרויות של הבמאי להבין את המפה הכללית ולהכין אותו לקבלת החלטות הן בנושא עריכה והן בנושא השלמות. חשוב להדגיש כי לא מדובר בלוגינג אלא במילוי ערכים שאמורים לשקף תשובות לשאלות כגון:

1. האם איכות הביצוע תואמת את המטרות שכתובות בשוטינג?
2. האם השוטינג תורגם כפי שתוכנן?
3. האם החומרים שומרים על השפה הקולנועית המבוקשת?
4. האם כללי הז'אנר נשמרים?
5. האם נקודת המבט נשמרת בסצנה?

בתהליך הביקורת הסופי נוספים פרמטרים כגון: מהלך המבנה הסיפורי, הקשר הלוגי בין סצנת הפתיחה לסיום, ואחדות השפה הקולנועית לכל אורך הסרט.

בעוד הבמאי עוסק במרחב, העורך עוסק במימד הזמן. העורך אינו טכנאי; הוא מביא ידע בשלושה מרכיבים: בחירה מושכלת של חומרים, מבנה (סיפורי וסצנאי) וקצב. הקצב נקבע על ידי אורך השוטים, המהווה את "מכונת ההנשמה" של הסצנה.

הבמאי והעורך מייצרים את ה"עולם" של הסרט דרך מניפולציה של זמן. שתי טכניקות מרכזיות לשליטה בזמן:

• אינטרקטים: שוטים של פרטים קטנים (חלקי גוף, אובייקטים) המאפשרים שליטה בקצב ובדגשים.
• אפקטים ויזואליים: דיזולב, פייד, וחלוקת מסכים לייצוג ממדי זמן מורכבים.

מאטץ' קאט: מעבר חד בין שוטים עם דמיון ויזואלי המבסס המשכיות חזקה וקשר מטפורי. תכנון המאטץ' קאט חייב להתחיל כבר בשלב השוטינג סקריפט.

בסיום כל ראף-קאט נבחן ההיגיון התחבירי: האם סצנות מיותרות? האם יש קשר תוכני בין סצנות? האם נקודת המבט נשמרת ברצף?

יצירת הפסקול מתחילה בהחלטה על העולם הדיאגטי והא-דיאגטי. על הבמאי להחליט אילו קולות להדגיש כדי לייצר אווירה. כפי שאין תנועת מצלמה אקראית, אין קול אקראי בפסקול. הפסקול מייצג גם עולם חיצוני (פעולה פיזית) וגם עולם פנימי (תהליכים רגשיים).

דוגמה: מוזיקה שבוקעת מדירת השכנים (קול א-דיאגטי שחודר לסצנה) יכולה למקם את הצופה חברתית, לאפשר תנועת הקשבה לשחקן, או ליצור אפקט אירוני לדיאלוג.

לייט מוטיב: נושא מוזיקלי שחוזר בכל פעם שהבמאי מבקש להדגיש דמות או נושא ספציפי.

בחרו שתי סצנות שונות בז'אנרים שונים מתוך הקולנוע האילם והתאימו להן מוזיקה ואפקטים לפי המרכיבים שנלמדו בפרק זה.