אמצעים פסיכולוגיים בבימוי

בימוי שחקנים מחייב ידע בסיסי במושגי פסיכולוגיה, בעיקר בנושא תיאוריית האישיות של פרויד. תיאוריות האישיות מאפשרות להבין טוב יותר את האפשרויות העומדות בפני הבמאי בעיצוב מהלכים רגשיים של הדמויות שעליו לעצב והשחקנים שעליו להנחות. לצד המהלך הרגשי, הבנת המניעים של הדמויות בהחלטותיהן בפתרון הקונפליקטים החיצוניים והפנימיים מושתתת על מבנה האישיות של כל דמות כפי שהיא מופיעה בתסריט.

יחידה זו היא בבחינת מבוא משמעותי לבימוי שחקנים ולהבנתו של הבמאי במהלך הפסיכולוגי של סיפור הסרט.

---

תת-הנושאים:

• א.1 רקע להתפתחות תיאוריית האישיות של פרויד.
• א.2 המודלים של פרויד.
• א.3 שימוש באמצעים פסיכולוגיים בבימוי.

מטרות אופרטיביות:

1. התלמיד ילמד ויכיר את המושגים העוסקים במודלים של תיאוריית האישיות של פרויד.
2. התלמיד ילמד ויבין את ההקשרים שבין תיאוריית האישיות ובין תרגומה לחלק המעשי של בימוי שחקנים.
3. התלמיד ינתח שתי סצנות בהיבטים שנלמדו.

---

מושגי יסוד:

1. נפש האדם אינה תיאוריה של מחלות נפש, אלא של נפש האדם. הנפש, של אנשים בריאים וחולים, מתאפיינת באותם מבנים ובאותם תהליכים.
2. מנגנונים: לכל אדם יש מנגנון נפשי המובחן מהמנגנון הפיזיולוגי שלו אך נובע ממנו, ושני המנגנונים נמצאים בקשרי גומלין.
3. תודעה: החיים הנפשיים מתנהלים בשלוש רמות של תודעה בעת ובעונה אחת. עיקר חיי הנפש מצוי ברמת הלא מודע.
4. דטרמיניזם פסיכולוגי: לכל חוויה, רגש או התנהגות אנושית יש סיבה ומשמעות (לעתים הסיבה חבויה).
5. יציבות והסתגלות: נפש האדם חותרת ליציבות, והסתגלות היא הכוח המניע אותה בניסיונה להגיע לאיזון פנימי.
6. קונפליקט: הקונפליקט הכרחי, והוא חלק חשוב ובלתי נפרד מאישיות האדם. קיים ניסיון מתמיד להגיע לפשרה בין הכוחות המנוגדים.
7. לא מודע: תכנים לא מודעים משפיעים על מחשבות, רגשות והתנהגות מודעת.
8. תכונות אישיות: אמירות כלליות הנוגעות לדפוסי התנהגות אופייניים, לחשיבה ולרגש.
9. אישיות: כלל התכונות של האדם שהוא נבדל בהן מאחרים, מתגלות בהופעתו, שיחתו והתנהגותו.

הפסיכואנליזה והקולנוע פרצו לעולמנו בסמיכות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. במידה רבה הקולנוע והפסיכואנליזה הם מעין שני צדדים של אותו מטבע המנסה להבין את המצב האנושי ולייצר חוויה פסיכולוגית המובילה לשינוי. הקולנוע משתמש בסמלים חזותיים, שבדומה לסמלים בחלום, נובעים מהלא מודע של הבמאי.

זיגמוּנד פרויד, נוירולוג יהודי מווינה, הגיע למסקנה שחלק מתלונות חוליו על כאבים גופניים מקורם בקשיים נפשיים שהם חווים אך לא מודעים להם. פרויד הוא אבי תורת הפסיכואנליזה, שעסקה במבנה האישיות הכולל של האדם. הוא הגדיר את עצמו כ"כובש של הנפש", ובספרו "מחקרים על היסטריה" (1895) תיאר שיטת טיפול חדשה המבוססת על שיחה – "אסוציאציות חופשיות".

צפיית רשות: הסדרה "פרויד", נטפליקס.

המודל הסטרוקטורלי

הנפש מחולקת לשלוש רשויות:

• סתמי – איד (id): היצרים הטבעיים (ארוס – חיים, תנטוס – מוות). פועל לפי עקרון ההנאה.
• אני – אגו (ego): המתווך בין האיד למציאות. פועל לפי עקרון המציאות.
• אני עליון – סופר-אגו (super-ego): המצפון והמוסר החברתי.

המודל הדינמי והטופוגרפי

המודל הדינמי עוסק באנרגיה פסיכית שעוברת בין הרשויות. המודל הטופוגרפי מחלק את המודעות לשלוש רמות:

• המודע: חוויות הנגישות לתודעה ברגע זה.
• סמוך למודע: חומר שאפשר להעלות למודע במאמץ או אסוציאציה.
• לא מודע: חומרים מאיים ודחפים החבויים מאיתנו וקובעים את התנהגותנו.

פרויד חילק את ההתפתחות המינית של הילד לחמישה שלבים:

• השלב האוראלי (שנה 1): הפה כמרכז (יניקה, נשיכה). חסך יוצר אדם שצריך תמיד משהו בפה.
• השלב האנאלי (שנים 2-3): שליטה בסוגרים. קונפליקט כאן עלול ליצור אדם קמצן וחסכן.
• השלב הפאלי (שנים 3-5): איברי המין כמרכז. כאן מתפתח תסביך אדיפוס/אלקטרה.
• שלב החביון (גיל 6-10): הדחפים המיניים מודחקים לטובת למידה.
• השלב הגניטלי (מההתבגרות): הדחפים עולים למודע ומתועלים לקשרים.

כדי לבנות דמות אותנטית, על הבמאי להכין פרופיל נפשי הכולל את ההיסטוריה שלה. הבמאי צריך לשאול את עצמו:

1. היכן ובאילו תנאים הדמות גדלה.
2. יחסים עם הסביבה הקרובה (הורים, אחים).
3. יחסים עם הסביבה החיצונית (חברים).
4. מימוש שאיפות – הצלחות וכישלונות.
5. סביבה סוציו-אקונומית.

אין בסרט מהלך רגשי שאין לו מקור נפשי. אם דמות משקרת בתסריט, על הבמאי להבין אם זה נובע מחוסר ביטחון או מנגנון הגנה מהילדות. שאלות נוספות לבדיקה: האם הדמות אלימה? מנותקת רגשית? מורדת? חסרת חמלה? המקור לכל אלה הוא פסיכולוגי.

לאחר בניית הפרופיל, הבמאי בודק את היחסים בין הדמויות. מערכות יחסים מתפתחות בהתאם לאישיות. הבמאי יכתוב לעצמו הערות בכל סצנה כדי להדריך את השחקנים בחזרות.