ו. סרט האיכות כז'אנר

חשיבות הנושא

נושא זה יעסוק בסרט האיכות או הסרט האמנותי ומאפייניו. לעומת התפיסה הרווחת שכל סרט איכות או סרט אמנותי הוא ייחודי וחד-פעמי, נכיר את התפיסה של דיוויד בורדוול שלפיה יש מאפיינים חוזרים לסרטי האיכות. נראה שגם הסרט האמנותי יכול להיחשב לסוג של ז'אנר, עם כלים וטכניקות קולנועיות מוגדרות וספציפיות. התלמידים ילמדו את הטכניקות האלה ואת המשמעויות שמאחוריהן. הם בעיקר ילמדו כי גם בסרטים מסחריים נעשה שימוש בטכניקות של סרטי האמנות כדי ליצור תחושה של עומק ומורכבות.

התלמידים יקבלו כלים לניתוח סרטי אמנות וסרטים של יוצרים ייחודיים וילמדו איך לפרק ולגלות את הטכניקות שמייחדות יוצרים אלה. הם ילמדו על הסרט האמנותי בהקשר האסתטי אך גם במסגרת חברתית ותעשייתית, שכן קיימת רשת או מערכת שלמה שנועדה לקדם ולהציג את הסרטים האלה – כמו פסטיבלים לקולנוע, הממסד הביקורתי, סינמטקים ועוד.

---

תת-הנושאים

• ו.1 מהו הסרט האמנותי (סרט הפסטיבלים)? למה הוא מוגדר ככזה?
• ו.2 הסרט האמנותי כז'אנר עם קונבנציות משלו – שפת הסרט האמנותי ויצירת (אשליה של) עומק.
• ו.3 שילוב של טכניקות "אמנותיות" בסרט המסחרי/בידורי.
• ו.4 האוטר כבסיס הסרט האמנותי – זיהוי סימני האוטר. מקרה בוחן: ערן קולירין.

מטרות אופרטיביות

1. התלמיד יבין את ההגדרה של סרט איכות ולמה הוא נתפס ככזה.
2. התלמיד יכיר את המאפיינים של הסרט האמנותי וידע לזהותם.
3. התלמיד ידע כי הכלים שפותחו בסרטי האמנות שימושיים גם בסרטי דרמה וז'אנר.
4. התלמיד יכיר סימני היכר אוטריסטיים אצל מגוון יוצרים.
5. התלמיד ילמד לזהות את סימני האוטר של היוצר הישראלי ערן קולירין.

בתת-נושא זה התלמידים ילמדו על סרטי האיכות – סרטים שלרוב מוקרנים בבתי קולנוע לסרטי איכות (Art house cinema) או פסטיבלים. התווית "סרט אמנותי" היא לא סממן לערך, אלא מצביעה על סוג של פרקטיקה – צורת עשייה, צורת צפייה וסגנון ספציפי.

התפיסה התגבשה בשנות החמישים סביב פסטיבלים והצורך בעומק פילוסופי. בעוד הוליווד היא תעשייה המייצרת בידור להמונים לפי נוסחאות (סיבה ותוצאה, שפה "בלתי נראית", אמינות יתר), הסרט האמנותי אמור להיות חד-פעמי, אישי ולא תעשייתי.

הקולנוע האמנותי מתייג את עצמו ככל מה שהקולנוע המסחרי איננו: הוא מבליט את השפה הקולנועית, עוסק ברעיונות מופשטים ולא מחויב ללוגיקה מאחדת. עם זאת, דיוויד בורדוול מזהה תבנית ונוסחה שחוזרת על עצמה גם בסרטים אלה – כמעט כמו ז'אנר.

בורדוול מצביע על ריאליזם אמנותי כאסטרטגיה מרכזית לבידול מהוליווד:

• קשר רופף בין סיבה לתוצאה: האירועים לא תמיד מובילים זה לזה באופן לוגי, מה שיוצר תחושה יומיומית.
• מבנה אפיזודיאלי: רצף של "רגעים מהחיים" המצטברים ללא קשר סיבתי הדוק.
• דמויות ריאליסטיות: מונעות מקונפליקטים פנימיים/פסיכולוגיים, לרוב ללא מטרה ברורה, ונוטות להיות פסיביות ומתבוננות.
• נטייה אוטוביוגרפית: תחושה של סרט אישי שבו היוצר נחשף.

אסטרטגיות אסתטיות:

צילום באתרים אמיתיים, ריאליזם מיני בוטה, טייקים ארוכים וסטטיים, שתיקות ממושכות, וסופים פתוחים או קיצוניים המותירים חומר למחשבה.

גם בסרטים מסחריים נעשה שימוש בטכניקות של סרטי אמנות כדי ליצור תחושה של עומק ואמביוולנטיות. יוצרים בהוליווד מאמצים את האיטיות והפסיביות ברגעים מסוימים כדי להעמיק את הדמות.

הבעה אוטריסטית מניחה שלבמאי יש חזון אישי וסגנון מובהק שחוזר בכל סרטיו. "אוטר" (מחבר) הוא אמן המטביע חתימה אישית, כך שכל אוטר הופך לז'אנר בפני עצמו.

סימני היכר של אוטרים:

מקרה בוחן: ערן קולירין

קולירין זוכה להכרה כאוטר ישראלי ייחודי. סרטיו ("ביקור התזמורת", "ההתחלפות") מאופיינים בשפה קולנועית סגפנית ומדויקת הדנה בזהות ובישראליות.

1. האם הקטגוריה "סרט אמנותי" מעידה על ערכו האמנותי של סרט?
2. כנגד איזה קולנוע מגדיר את עצמו הקולנוע האמנותי?
3. מהם המאפיינים הסיפוריים והסגנוניים של הריאליזם האמנותי?
4. איזו חוויה או רגש משרתים המאפיינים האלה?
5. כיצד יוצרים בקולנוע המסחרי יכולים להרוויח מהטכניקות האלה?
6. מהו אוטר ומהי המערכת המאפשרת לנו לזהות אותו?

---

ביבליוגרפיה:

Bordwell, David. "The Art Cinema as a Mode of Film Practice." Film Criticism vl.1 (1979): 56-64

[קישור למאמר של דיוויד בורדוול]