חשיבות הנושא
הקולנוע האמנותי נראה כמו קולנוע ייחודי, עם טביעת אצבע איכותית של יוצר וחסר כל מוסכמה או ציפייה ז'אנרית, אך למעשה גם לקולנוע זה יש מנגנון נרטיבי ומבנה, ציפיות ומוסכמות. בפרק זה נלמד את המנגנון שיוצר את תחושת המורכבות והעומק של סרטי האיכות. מיקומו של הפרק בסוף תוכנית הלימודים הוא הזדמנויות טובה לערוך השוואה ביחס שלו לז'אנרים אחרים, ובכך הוא ישמש מעין סיכום כללי לקראת תסריט הגמר.
בתחילת הפרק נכיר את מאפייני הנרטיב של הסרט האמנותי וכיצד ניתן לייצר תחושת מורכבות ועומק. לאחר מכן נעסוק באוטר התסריטאי ובאינטר-טקסטואליות ככלי ליצירת מורכבות. בהמשך הפרק נעסוק בנושא של ביקורת קולנוע. נראה את כתיבת הביקורת כמעין שילוב וסיכום של תיאוריית האוטר והז'אנרים. לבסוף נעבור לנושא המסכם: כתיבת תסריט הגמר על פי אחד הז'אנרים שנלמדו. נעסוק בתסריט הגמר משלב הרעיון ועד לדראפט מלא ופיצ'ינג.
תת-הנושאים
- ג.1 הסרט האמנותי – מאפיינים נרטיביים.
- ג.2 עיצוב מורכבות פסיכולוגית ומצבי תודעה.
- ג.3 אינטר-טקסטואליות ואוטר.
- ג.4 ביקורת קולנוע.
מטרות אופרטיביות
- התלמיד ידע להסביר מהן המוסכמות הנרטיביות של הקולנוע האמנותי.
- התלמיד ידע לאפיין את הפרוטגוניסט של הקולנוע האמנותי.
- התלמיד ידע להסביר כיצד הנרטיב של הסרט האמנותי שונה מז'אנרים אחרים על ידי השוואה בין התבנית הקלאסית ל"אנטי עלילה".
- התלמיד יבין כיצד הוא יכול להשתמש במצבי תודעה ככלי סיפורי.
- התלמיד יכיר את הטכניקה לבניית מודעות של דמות (חלון ג'והרי).
- התלמיד יכיר את עקרונות הסרט האקספרימנטלי.
- התלמיד ידע להגדיר ולהדגים מהי אינטר-טקסטואליות.
- התלמיד יצפה בסרט "ביקור התזמורת" ויכיר את התסריט לסרט.
- התלמיד יתנסה בכתיבת ביקורת קולנוע.
התבנית הקלאסית – "ארכי עלילה" – סיפור שבנוי סביב פרוטגוניסט פעיל, הנאבק בעיקר בכוחות חיצוניים ברדיפה אחר מושא התשוקה שלו, כל זה קורה בזמן מתמשך ובמציאות עקבית וסיבתית, עד לסיום סגור הגורם לשינוי מוחלט ובלתי הפיך.
אנטי מבנה – "אנטי עלילה" – האנטי עלילה סותרת את הצורה המסורתית כדי לנצל את עצם הרעיון של עקרונות צורניים או ללעוג לו. יוצר האנטי עלילה מבקש להפגין את תפיסתו המהפכנית.
עלילה אקראית – קיימת בעולם בדיוני שבו פעולות ללא מניע מציתות אירועים שאינם גורמים לתוצאות נוספות. כך המקריות מפרקת את הסיפור לאירועים מסתעפים ולסיום פתוח המביע את השרירותיות של היקום.
מטפורה – מושג, משפט או סמל שיוצר סוג של דימוי, באופן לא מובהק (ללא כ' הדימוי). מטפורה לוקחת תכונה, חפץ וכו' מתחום אחד לאחר. במטפורה ישנו שינוי בין המשמעות המקורית למשמעות החדשה.
דימוי – משווה בין שני דברים שונים מתחומים שונים, אך דומים בבסיסם, כדי ליצור משמעות חדשה. הקישור בין שני המרכיבים הוא דרך כ' הדימוי או מילות קישור המתארות דימוי (כמו, כאילו ועוד).
הסרט האקספרימנטלי – סרט ניסיוני הוא שם המתאר מגוון סגנונות קולנועיים אשר בדרך כלל שונים משיטות העבודה המקובלות של הקולנוע הקלאסי או מתנגדים להן.
אינטר-טקסטואליות – הפעלה בו זמנית של שני טקסטים או יותר.
ציפיות ומוסכמות
בז'אנר הסרט האיכותי אנו מצפים, בניגוד לז'אנרים אחרים, למצוא א-נוסחתיות שכן אלו סרטים עם טביעת אצבע ייחודית. כמו כן, אלו סרטים המתאפיינים לכאורה באנטי מבנה. אילו ציפיות יהיו לנו מסרטים כאלה?
נצפה בטריילרים של הסרטים הבאים:
לדיון:
- הצגת במאי הסרט, מדוע?
- מהו לדעתכם המסע שיעבור גיבור הסרט אם בכלל?
- איזה רגש אנחנו נחווה כצופים?
- אילו דמויות נצפה לפגוש בסיפור זה?
- אילו סצנות יהיו שם?
- באיזה מרחב התרחשות יתקיים הסרט?
- האם הסוף יהיה טוב? סוף פסימי או אופטימי?
- מה הנושא בו הסרט יעסוק?
מוסכמות הסיפור:
- אנטי מבנה – סיפור שלא מונע על ידי הרצון של גיבור.
- גיבור עם מורכבות פסיכולוגית שנמצא במאבק פנימי.
- דיאלוגים מרובים – שיחות מתוחכמות ופיוטיות על החיים.
- בעיות יומיומיות.
- עיסוק במיניות.
התבנית הקלאסית מול אנטי עלילה
שלא כמו הסרט הקצר הקלאסי שהנרטיבים שלו בדרך כלל מחויבים לקשרים עלילתיים של סיבה ותוצאה וסוף סגור עם פתרון לדילמה, הסרט האמנותי בועט במוסכמות אלה. האנטי מבנה אינו מתקיים בפני עצמו אלא הוא תגובה לתבנית הקלאסית.
מרכיבי ההשוואה:
1. נקודת סיום: התבנית הקלאסית מובילה לסיום סגור. הסרט האמנותי מאופיין בסוף פתוח, אמביוולנטי, שלא תמיד נותן תשובות.
2. קונפליקט חיצוני מול פנימי: התבנית הקלאסית מדגישה מאבקים מול כוחות חיצוניים. באנטי מבנה הדגש הוא במאבק פנימי בתוך נפש הגיבור.
3. פרוטגוניסט פעיל מול סביל: בסיפור קלאסי הגיבור פעיל ודינמי. באנטי עלילה הגיבור לרוב סביל ומהורהר.
4. זמן ליניארי מול לא ליניארי: האנטי עלילה מערבלת או שוברת את ציר הזמן כדי לא לאפשר מיון כרונולוגי פשוט.
5. סיבתיות מול מקריות: האנטי עלילה מחליפה סיבתיות במקריות, מה שמוביל לעתים לתחושת אבסורד.
המוסכמה של הסרט האמנותי היא ליצור תחושה של עומק, נועזות ומורכבות. נתייחס אל מורכבות ועומק כתחושה, ממש כמו פחד או מתח.
אסטרטגיות נרטיביות ליצירת מורכבות:
- עיסוק במיניות ועירום המקנים תחושת בגרות ועומק.
- דיאלוגים ללא מטרה עלילתית ברורה (שיחות על החיים).
- תחושה של סרט אישי "אוטוביוגרפי".
- חזרתיות על פעולות כדי ליצור תחושת חוסר התקדמות.
- סוף פתוח המדגיש את השרירותיות.
מצבי תודעה וחלומות:
שימוש בזרם התודעה, אובדן שפיות או חלומות מאפשר להיכנס לתת-מודע של הגיבור ולהציג עולם מטפורי בעל חוקיות שונה. בחלום הקולנועי אין התחלה, אמצע וסוף ברורים, והוא מערבב את הזר עם המוכר.
"שמונה וחצי" - סצנת הפתיחה
צפו ב-3 הדקות הראשונות המציגות חלום של תקיעות בתוך פקק תנועה.
צפייה בסצנהחלון ג'והרי: כלי פסיכולוגי לפיתוח דמויות הכולל ארבעה תחומים: הגלוי, החבוי, העיוורון והלא מודע. הכלי עוזר לבנות דמויות מורכבות עם פוטנציאל לקונפליקטים עמוקים.
להרחבה: תפתחו חלון לדמותהסרט האקספרימנטלי: מעדיף צורה ואווירה על פני נרטיב. לרוב עוסק בזהות, ניכור או הרהור על זמן.
"ליקוי" (Eclipse)
סרט אקספרימנטלי קצר של ג'ייסון רוסיו המציג חוויה עוצמתית בזמן ובמקום לא מוגדרים.
צפייה ב-Vimeoתיאוריית האוטר: מניחה שלבמאי מסוים יש תמה או מבנה עומק שחוזרים בכל סרטיו. אינטר-טקסטואליות: היא כלי המשתמש בהדהוד לטקסטים אחרים כדי ליצור מורכבות.
לקריאת התסריט "ביקור התזמורת" מאמר: ביקור התזמורת בספר הקולנועהרפרנסים הויזואליים של טרנטינו
צפו כיצד טרנטינו משתמש באינטר-טקסטואליות והומאז' לסרטים קלאסיים.
צפייה בסרטוןצ'רלי קאופמן - האוטר התסריטאי
סרטון המנתח את התמות החוזרות בסרטיו של התסריטאי צ'רלי קאופמן.
צפייה בסרטוןתרגיל מסכם לסרט האמנותי: בחרו סיטואציה (היומיומי משתבש, הכנות לאירוע, רגע קצר בזמן, מפגש זרים וכו') וכתבו סיקוונס של שלוש סצנות לפחות היוצר תחושת מורכבות.
ביקורת סרטים היא ז'אנר עיתונאי המשלב אינפורמציה עם ניתוח עמוק של תיאוריית האוטר והז'אנר.
ביקורת: "מילים נרדפות" - יעל שוביישום – כתיבת ביקורת:
- צפייה ורישום מחשבות ראשוניות.
- תחקיר על ההפקה, היוצרים והז'אנר.
- פתיח עם עובדה או דעה משכנעת.
- תיאור כללי של העלילה (ללא ספוילרים).
- דיון בציפיות מול המציאות בראי הז'אנר והיוצר.
- ניתוח אלמנטים קולנועיים: תסריט, צילום, משחק.
ביבליוגרפיה
בני בן דוד, מדריך למידה – מתודולוגיה של הקולנוע, האוניברסיטה הפתוחה, 2020.
רוברט מקי, "סיפור" (עמ' 52-61). גורדון, 2005.
מעיין רוגל, "המכניקה של הרגש". מרווחים, 2021.
Prono Luca. Digital Storytelling, Salem Press Encyclopedia, 2022.
Cynthia Felando, Discovering Short Films, 2015.
Patricia Cooper, Ken Dancyger. Writing the Short Film, 2005.
פילמוגרפיה מומלצת
"שמש נצחית בראש צלול" – מישל גונדרי.
"מילים נרדפות" – נדב לפיד.
"שמונה וחצי" – פדריקו פליני.
"ביקור התזמורת" – ערן קולירין.