חשיבות הנושא
הכרת עולם הקולות בסרט היא תנאי יסודי לעבודה על עיצוב פסקול.
תת-הנושאים
ג.1 קולות פנימיים וחיצוניים בסרט.
ג.2 מוסכמות עיצוב פסקול.
מטרות אופרטיביות
- התלמיד יכיר את מרכיבי המרחב הקולי בסרט.
- התלמיד יבין שתפקיד עיצוב הפסקול אינו לחקות את החיים.
- התלמיד יבין שעיצוב הפסקול יכול ליצור מציאות אמינה אף שאינו מחקה את הקולות כמו שהם בחיים.
- התלמיד יזהה בסרט את מרכיבי המרחב הקולי ואת המניפולציה שעושה בהם עיצוב הפסקול.
מושגים מרכזיים
● קול דיאגטי
● קול לא דיאגטי
● קול דיאגטי פנימי
● קול on screen
● קול off screen
ג.1 קולות פנימיים וחיצוניים בסרט
המרחב הוויזואלי בסרט תחום בתוך הפריים בכל רגע נתון – אנו יכולים לראות רק את מה שיש בתוך הפריים. את מה שמחוץ לפריים ברגע שבו אנו צופים בסרט אנו יכולים להסיק מתוך זוויות צילום אחרות או מתוך תנועות מצלמה שכבר הראו לנו.
חשבו על סצנה מסרט מתח: בלש משטרה יושב בלובי של בית מלון. הוא עושה את עצמו קורא עיתון ובוחן את תנועות הפושע שהוא עוקב אחריו. מספיק שנראה את הבלש פעם אחת, נדע שהוא שם, גם אם מעתה ואילך התמונה תתרכז רק בתנועות הפושע. אבל אם לא הראו לנו את הבלש בסצנה, כלל לא נדע על קיומו. המרחב הוויזואלי בסרט מוגבל למה שאנו רואים ברגע זה ומה שכבר ראינו באותו הקשר. את כל השאר אנחנו יכולים רק לנחש או לדמיין.
1. קולות דיאגטיים (Diegetic Sounds)
קולות הנובעים מתוך הסיפור של הסרט, שהדמויות בסרט יכולות לשמוע אותם. המילה diegesis ביוונית פירושה "העולם של הסיפור".
סוגי הקולות הדיאגטיים הם:
קולות on screen
קולות שנובעים מהמרחב הוויזואלי בסרט. קולות on screen הם כל הקולות שאנו שומעים כתוצאה ממה שקורה בפריים.
- בזמן שאנו רואים דמות שמדברת אנחנו גם שומעים אותה.
- כאשר דמות מוזגת משקה לכוס, אנו שומעים גם את קול המשקה הנמזג.
- אם קהל מוחא כפיים בסצנה, אנחנו רואים ושומעים זאת.
- אם יש בפריים מכשיר כלשהו שמשמיע מוזיקה, אנחנו שומעים אותה ישירות מהפריים.
קולות off screen
בניגוד למרחב הוויזואלי, שבו אנחנו יכולים לראות רק את מה שנעשה בפריים, המרחב הקולי מאפשר לנו לשמוע גם את הנעשה מחוץ לפריים. קולות off screen הם הקולות שאיננו רואים את המקור שלהם בפריים.
- כאשר דמות בסצנה מדברת ואנחנו לא רואים אותה באותו זמן.
- כאשר דלת נסגרת מחוץ לפריים, אנו שומעים את קול הדלת ב-off screen.
- כאשר דמות הולכת בלילה ברחוב ונשמעים קולות טלוויזיה מהדירות שמסביב, הטלוויזיות נשמעות ב-off screen.
קול דיאגטי פנימי
קול מחשבות של דמות בסרט שדמויות אחרות אינן יכולות לשמוע.
2. קולות לא דיאגטיים (Non-Diegetic Sounds)
המרחב הקולי אינו מסתפק במה ששומעים מתוך הפריים ומחוצה לו – יש לו מימד נוסף. בסרט יש גם קולות שכלל אינם קיימים במציאות של הסיפור: מוזיקה שיוצרי הסרט הכניסו, כמו קריינות המספרת דבר-מה ואפקטים קוליים שלא נובעים כלל מהסצנה לא ב-on screen ולא ב-off screen. קולות אלה נקראים "קולות לא דיאגטיים": קולות שאינם נובעים מהסרט. סוג זה של הקולות משמש ליצירה ולהעצמה של רגשות אצל הצופה. הקול הלא דיאגטי הנפוץ ביותר הוא כמובן המוזיקה של הסרט.
קולות דיאגטיים ולא דיאגטיים:
ג.2 מוסכמות עיצוב פסקול
תפקידו של עיצוב הפסקול אינו לחקות את החיים מבחינה קולית. בעיצוב פסקול עשוי היטב השימוש בקולות דיאגטיים ולא דיאגטיים יוצר עולם שבו יש יחסי תמונה וקול שגורמים לנו להאמין למה שקורה על המסך.
יש מוסכמות רבות שאנו עדים להן בסרטים, שהן תוצאה של עיצוב הפסקול. מוסכמות אלה רחוקות מאוד מלהיות מציאותיות, אך אנו כצופים מקבלים אותן כחלק מהמציאות בסרט. לא רק שחוסר ההתאמה למציאות אינו מפריע לנו, אנחנו אף מוכנים לקבל את ההשפעה הרגשית שנוצרת. זוהי מניפולציה של עיצוב פסקול.
דוגמאות למוסכמות עיצוב פסקול:
- כאשר שחקנית מדברת בטלפון, אנו שומעים את השחקן המדבר מהצד השני, אף על פי שרמקול הטלפון אינו מופעל. גם אם נוכחים שחקנים אחרים בסצנה, אנחנו מאמינים שהם לא שומעים את הקול הבוקע ממכשיר הטלפון, וכי השחקנית היא היחידה ששומעת אותו.
- אנו יכולים לשמוע את השחקנים מדברים כאילו הם לידנו, גם אם הם נמצאים רחוקים מאוד מקדמת הפריים.
- כשחלליות טסות בחלל הן משמיעות רעשים מרהיבים, בעוד שבמציאות אי אפשר לשמוע דבר בחלל החיצון. למרות זאת, רעש החללית מגביר אצל הצופה את המוחשיות של החללית.
- רעם יכול להישמע בסרט בדיוק כאשר מבזיק הברק. במציאות, מכיוון שמהירות הקול איטית בהרבה ממהירות האור, קול הרעם מגיע אלינו הרבה אחרי הבזק הברק. אם יוצרי הסרט היו נאמנים למציאות, היינו מפסידים את האפקט הדרמטי שיוצרת שמיעת הרעם בדיוק בזמן הבזק הברק.
- קול של שחקן שמדבר בסצנה יכול להמשיך להישמע בסצנה הבאה אף על פי שהוא כלל אינו נוכח בה.
- אנחנו יכולים לשמוע את דפיקות הלב של שחקנית שנמצאת בסכנה, אף על פי שאין לנו סטתוסקופ.
- אנחנו יכולים לראות רחוב סואן ולשמוע רק מוזיקה, כאשר הפסקול מתעלם לחלוטין מכל הקולות שאמורים להישמע מהרחוב.
- דלת נסגרת יכולה להשמיע הדהוד גדול שכלל לא תואם את אופי החלל שבו היא נמצאת.
- אנחנו יכולים לשמוע את המחשבות של השחקנים, אף על פי שאין לנו יכולת טלפתית.
- אנחנו יכולים כלל לא לשמוע שני שחקנים שמדברים קרוב מאוד לקדמת הפריים, אם יוצר הסרט מעוניין שלא נשמע מה הם אומרים.
- ובכלל, כאשר אנו רואים סצנה שמתלווה אליה מוזיקה שמעצימה את הרגשות, זה רחוק מאוד מהמציאות, שכן אם היינו עדים לאותה סיטואציה במציאות, לא היינו שומעים מוזיקה כלשהי.
תרגיל סיכום
התלמידים יצפו בסרט שהמורה יבחר וינתחו את הקולות בו:
- אילו קולות on screen שומעים?
- אילו קולות off screen שומעים?
- אילו קולות לא דיאגטיים שומעים?
- האם יש קולות דיאגטיים פנימיים?
- לאילו קולות הדמויות מגיבות?
- לאילו קולות יש אפקט רגשי על הדמויות?
- לאילו קולות יש אפקט רגשי על הצופה?
- באילו קולות נעשה שימוש במוסכמות עיצוב פסקול, ברוח הרשימה שלמעלה?