חשיבות הנושא
המאמצים להדביק את הקולות הנכונים לסרטים החלו עם הסרט האילם וממשיכים גם היום. הכרת ההיסטוריה הזאת תקנה לתלמידים תובנות שיעזרו להם בלימוד עיצוב הפסקול.
תת-הנושאים
ב.1 ליווי מוזיקלי אקראי.
ב.2 ליווי מוזיקלי עם תווים והשמעת אפקטים.
ב.3 ליווי מוזיקלי של תזמורות.
ב.4 ההתאמה בין הקול לתמונה.
ב.5 מהפכות בעיצוב הפסקול.
מטרות אופרטיביות
- התלמיד יתוודע למאמצים להתאמת קול לסרטים.
- התלמיד יתנסה בהכנסת מוזיקה לסרטים אילמים.
- התלמיד יבין שמוזיקה שונה יכולה לשנות אווירה ומשמעות של סרט.
מושגים מרכזיים
● ליווי מוזיקלי
● התאמת מוזיקה לסרט
● סינכרוניזציה
ב.1 ליווי מוזיקלי אקראי
בתקופת הסרט האילם עדיין לא הייתה טכנולוגיה ששימשה לשילוב קול ותמונה יחד, ובמקום דיבורי השחקנים הוקרנו כתוביות. אמנם הסרטים צולמו והוקרנו ללא קול, אבל התלווה אליהם קול מטריד מאוד ממקור חיצוני בלתי נמנע: הרעש של מקרנת הקולנוע. הסרטים האילמים הוקרנו עם ליווי מוזיקלי חיצוני כמעט מתחילת ההיסטוריה של הקולנוע בסוף המאה ה-19, ויש הטוענים כי הרצון לטשטש את רעש המקרנה ולמנוע מהקהל להרעיש הוא שהוביל למחשבה ללוות את הסרטים במוזיקה חיצונית.
הליווי המוזיקלי החיצוני בוצע בשני אופנים: באמצעות נגינה חיה ובאמצעות השמעת מוזיקה מוקלטת שהושמעה מפונוגרף. בתחילה הייתה המוזיקה המוקלטת אטרקציה נוספת לקהל שצפה בסרטים, שכן כמו הסרט המצולם, גם הקול המוקלט היה מדיום חדש לחלוטין. הליווי המוזיקלי החי, שהיה נפוץ יותר, נעשה באמצעות פסנתרן, הרכב מוזיקלי קטן או תזמורת, שניגנו לעתים מוזיקה כתובה ולעתים מוזיקה מאולתרת.
ליווי סרטים אילמים בפסנתר:
עד מהרה נעשה הליווי המוזיקלי החיצוני חלק בלתי נפרד מהקרנת הסרט האילם, אך ליווי זה לא היה חלק אינטגרלי של הסרט. אותו הסרט הוקרן במקומות שונים בליווי מוזיקה שונה, ובדרך כלל לא היה כל קשר בין הסרט שהוקרן למוזיקה החיצונית שהושמעה, הן ברמת ההלחנה והן ברמת הביצוע. בארצות הברית ובאירופה הושמעה מוזיקה פופולרית או מוזיקה קלאסית. בארצות רבות נהגו ללוות את הסרטים במוזיקה עממית מקומית של אותה ארץ, גם בהקרנות של סרטים זרים.
אף שנעשו ניסיונות להלחין מוזיקה שתנוגן עם סרט ספציפי כבר בעשור הראשון להמצאת הקולנוע, המקריות משלה בכיפה בכל הנוגע לליווי המוזיקלי של הסרטים בתקופה זאת. מ-1907 נעשו ניסיונות לשים קץ לתוהו ובוהו ששרר בתחום.
ב.2 ליווי מוזיקלי עם תווים והשמעת אפקטים
בצרפת ובארצות הברית החלו אולפני סרטים לפרסם מדריכים לליווי מוזיקלי של סרטיהם, ובהם הצעות לסוגי המוזיקה מתאימים. פורסמו גם אנציקלופדיות המכילות תווים למוזיקה לליווי סרטים. בשנות העשרים של המאה העשרים, הקהל בארצות הברית ובצרפת כבר זכה לצפות בסרטים עם ליווי מוזיקלי מתוכנן, שהתאים באופן מסוים למתרחש בסרט האילם. נבנו אורגנים משוכללים ורבי פאר במיוחד לליווי מוזיקלי מפואר של סרטים על ידי נגן בודד. אורגנים אלה גם יכלו להשמיע צלילים שונים כגון צלצול טלפון, דפיקות בדלת, צפצופי מכוניות, קולות של רעמים ורוחות, וכן אפקטים נוספים להעשרה קולית של הצפייה בסרט האילם.
בכל האופנים שתוארו, דבר אחד לא השתנה: הקול לא היה חלק מהסרט, וליוצר הסרט לא הייתה שליטה על המוזיקה שליוותה את סרטו. המוזיקה החיצונית לליווי הסרטים הפכה לגולם שקם על יוצרו.
אורגן וורליצר הכול יכול:
הדגמה לליווי סרט אילם עם אורגן וורליצר:
הדגמה לליווי סרט אילם עם תזמורת חיה:
ב.3 ליווי מוזיקלי של תזמורות
בערים גדולות בארצות הברית הוקרנו סרטים באולמות פאר שנבנו במיוחד, והוקמו תזמורות בנות עשרות נגנים שכל ייעודן היה ללוות את הסרטים. מנצחי תזמורות אלה הפכו לדמויות מפורסמות שהתחרו על התהילה של במאי הסרטים.
עם כל הבעיות שהיו כרוכות בקשר שבין הסרט לליווי המוזיקלי החיצוני, דבר אחד כבר היה ברור עוד בתקופת הסרט האילם: תרומתה של המוזיקה לחוויית הצפייה בסרטים. תרומה זו הלכה והתעצמה עם התפתחות הסרט המדבר, ונרחיב עליה בהמשך.
גולת הכותרת של הליווי המוזיקלי לסרטים אילמים הייתה סרטים שהולחנה להם במיוחד מוזיקה מקורית ונוגנה בזמן הקרנתם. הידוע שבהם הוא סרט המדע הבדיוני "מטרופוליס", סרטו המונומנטלי של הבמאי הגרמני פריץ לאנג, שזכה לשיקום ושחזור דיגיטלי. סרט זה נחשב לאבי סרטי המדע הבדיוני של היום.
קדימון של "מטרופוליס" המשוחזר, עם המוזיקה המקורית שהולחנה לליווי הסרט.
ב.4 ההתאמה בין הקול לתמונה
כאמור, במקביל להמצאת הקולנוע כבר הייתה טכנולוגיה להקלטה ולהשמעה של קול. אז מדוע תעשיית הקולנוע נגררה לליווי מוזיקלי חיצוני? מדוע לא היה אפשר להקליט את הסרטים עם קולותיהם של השחקנים כבר בשנים הראשונות של הקולנוע? היו שלוש בעיות טכנולוגיות שהצריכו פתרון:
- אמצעי ההקלטה היו גדולים ומסורבלים.
- איכות ההקלטה הייתה גרועה מאוד.
- לא הייתה טכנולוגיה שהצליחה ליצור סנכרון מדויק בין התמונה לקול באופן מניח את הדעת.
בכל תקופת הסרט האילם נעשו ניסיונות רבים להתגבר על בעיית ההתאמה המדויקת בין התמונה לקול. הראשון מביניהם היה פרויקט הקינטופון של אדיסון. הניסוי שנעשה ב-1895 נכשל, שכן עורכי הניסוי ככל הנראה לא הצליחו ליצור התאמה בין הקול לתמונה. הסרטון שצולם לצורך הניסוי שכב שנים רבות בארכיון, וגליל השעווה שעליו הוקלט הקול אבד ונמצא רק ב-1998. משנמצא הקול האובד, שוקם גליל השעווה, והפסקול הותאם לתמונה באיחור של יותר ממאה שנה.
הנה הסרטון המשוחזר, שבו אפשר לראות את המיקרופון שגודלו שונה במקצת ממיקרופונים מאוחרים יותר.
ב-1923 הוצגה מערכת ה-Phonofilm שבה הוקלט קול ישירות על הפילם באמצעות אלומת אור שיוצרת סימנים על הסרט בהתאם להשמעת הקול. בשיטה זו נוצרו סרטים קצרים רבים עם קול מסונכרן. תביעות הדדיות של ממציאי השיטה וכישלונות עסקיים הביאו לפשיטת הרגל של החברה, ואולפני הוליווד הגדולים, שהיו גם בעלי בתי הקולנוע, לא אימצו את ההמצאה.
חברת האחים ורנר אימצה את מערכת ה-Vitaphone, שהקליטה את הקול בנפרד על פני דיסק פונוגרף והצליחה להשמיע את הקול מהדיסק בסנכרון עם הסרט שהוקרן בפילם. החברה הוציאה הון עתק כדי לצייד את בתי הקולנוע שלה בציוד שיאפשר הקרנת סרטים עם קול.
ב-1926 יצא סרט הקולנוע הראשון בשיטת Vitaphone– "דון חואן". זה היה סרט ללא דיאלוגים אך עם מוזיקה מסונכרנת.
הסרט "המדבר" הראשון באורך מלא שיצא לבתי הקולנוע היה "זמר הג'אז", ב-1927. הסרט נעשה בשיטות המקובלות של סרט אילם, כולל כותרות המבטאות את הדיבורים, אך כלל גם שירים ודיאלוגים בסינכרוניזציה מלאה. מילות הדיאלוג הראשונות שאמר כוכב הסרט, הזמר והשחקן היהודי אל ג'ולסון, ב"זמר הג'אז" היו: "חכו רגע, חכו רגע. עוד לא שמעתם כלום."
עוד לא שמעתם כלום – "זמר הג'אז"
איך למדו הסרטים לדבר
שיטת Vitaphone הייתה מסורבלת מאוד לשימוש, ובסופו של דבר הוליווד אימצה את שיטת הפסקול האופטי, שלמרבה האירוניה הייתה דומה מאוד לשיטת Phonofilm.
ב.5 מהפכות בעיצוב הפסקול
מאז שנאמר "עוד לא שמעתם כלום" ב"זמר הג'אז" ועד היום, הסאונד בסרטים עבר מהפכות גדולות. בקישור הבא מצויינים 23 סרטים שכל אחד מהם עשה מהפכה בעיצוב הפסקול במהלך ההיסטוריה של הקולנוע: (לעבור לדפים הבאים באמצעות חיצים)
תרגיל סיכום
כל תלמיד יבחר סצנה של דקה מסרט אילם ויכניס לו שלושה קטעי מוזיקה שונים המנוגנים בפסנתר סולו. כל אחד מקטעי המוזיקה צריך להקנות אווירה שונה לסצנה.