המצלמה היא הכלי שמגדיר את העשייה הקולנועית. כלומר, קולנוע הוא האופן שבו אנחנו מספרים סיפורים באמצעות מצלמה (אם מצלמה פיזית ואם מצלמה רעיונית כמו במקרה של סרטי הדמיה ממוחשבת שלא משתמשים במצלמה אך עדיין מדמים את קיומה). אך המצלמה, כמו הכלים הוויזואליים האחרים, לא רק מתעדת את מה שמולה. קיימות גישות שונות לשימוש במצלמה, והן יוצרות סוגים שונים של משמעות ויחס לתוכן המצולם.
נושא זה יעסוק בניתוח הדרכים השונות שקיימות לשימוש במצלמה, כך שכאשר רואים סרט או מחליטים לצלם סרט, לא תהיה רק חשיבה טכנית על השימוש במצלמה, אלא גם חשיבה יצירתית ורגשית על האופן שבו המצלמה היא כמעט יצור חי שמאפשר לספר סיפור בדרכים שונות.
- ח.1 המצלמה כעט, סוגי שימוש במצלמה.
- ח.2 ניתוח שיטות צילום של במאים שונים.
- התלמיד יכיר מושגים שונים שמאפשרים להבחין בין סוגים שונים של שימוש במצלמה.
- התלמיד ידע לזהות את האופן שבו המצלמה מתנהגת בשוט או בסצנה ויוכל להגדיר את אופי הצילום.
- התלמיד ידע לזהות את האופן שבו יוצרים שונים משתמשים במצלמה בצורה שונה ויבין את האפקט הרגשי והסיפורי שיש לשימוש הזה.
המצלמה פועלת כמו עט. כשאנחנו כותבים סיפור, יש לנו סגנון, ואנחנו מפתחים שיטת כתיבה כזו או אחרת. כך גם עם המצלמה. המצלמה כמו "כותבת" את הסיפור שלנו בדרך שאנחנו קובעים.
צילום אובייקטיבי (או פונקציונלי)
צילום אובייקטיבי הוא צילום שלרוב לא מבליט את עצמו, ולא בהכרח משתייך לנקודת מבט מסוימת. היוצרים בוחרים את הזווית או העמדה הטובה ביותר לצילום כדי לספר את הסיפור בצורה יעילה ובהירה. זהו צילום אובייקטיבי כי הוא לא עונה לנקודת המבט של אף דמות.
בצילום אובייקטיבי המצלמה לא מנכיחה את עצמה, היא בלתי מורגשת. אנחנו לא חושבים על זה שיש מצלמה שמצלמת את הסצנה, אלא פשוט צוללים אל תוך הסיפור כאילו המצלמה שקופה או לא קיימת, ואנו רואים את המתרחש ולא חושבים עליה. זה כאילו הסרט "מצלם את עצמו" והמצלמה מלווה את הפעולה.
צילום סובייקטיבי
הצילום הסובייקטיבי הוא צילום מנקודת מבט (פיזית) של דמות. המצלמה מצלמת ומדמה את מה שדמות אחת רואה דרך עיניה. גישה זאת מאפשרת להכניס את הצופים אל תוך המבט של הדמויות. הצופה רואה את מה שהדמות רואה. זה מאפשר לנו גם לדמות תחושות של הדמות, שכן ברגע שאנחנו רואים דרך העיניים של הדמות, המצלמה היא כמו הגוף של הדמות שנעה כמו הדמות ורואה כמו הדמות.
צילום אובייקטיבי, נקודת מבט
לעתים קרובות אפשר לזהות איזשהו מצב ביניים בין סובייקטיבי לאובייקטיבי, כאשר המצלמה מדמה נקודת מבט, אך לא עושה את זה בצורה מושלמת. כלומר, הצילום הוא לא בדיוק במקום שבו שהעיניים של הדמות נמצאות, ואנחנו לא רואים בדיוק את מה שהדמות רואה, אלא כמעט את מה שהיא רואה. לסוג צילום כזה קוראים "נקודת מבט".
צילום סוגסטיבי (בין אובייקטיבי לסובייקטיבי)
בסוג צילום שהוא סוגסטיבי המצלמה כמו "מזדהה" עם דמות מסוימת ועוזרת לצופה להרגיש את מה שהדמות מרגישה. למשל, אם הדמות מתרגשת אז המצלמה תרעד כמו במצלמת כתף ותגרום לנו להרגיש את הרעד של הדמות. צילום כזה הוא עדיין אובייקטיבי, אך מוסיף אלמנט כמו רעידה או הקצנה של זווית הצילום כדי להדגיש את הרגש המבוקש וליצור תחושה רגשית חזקה יותר.
צילום דיאגטי
המושג דיאגטי מתייחס לכל מה ששייך לעולם של הסיפור. צילום דיאגטי הוא למעשה מצב שבו המצלמה היא כן חלק מהעולם הסיפורי. כלומר, סרטים שבהם מישהו מחזיק מצלמה ומצלם, ואז אנשים מסתכלים אל המצלמה ומדברים אליה. למשל, בסרטי ה"פאונד פוטאג'", המצלמה היא מצלמה דיאגטית.
המצלמה כתודעה נוספת
המצלמה כתודעה נוספת היא אחד מסוגי תנועות המצלמה הפילוסופיים והמורכבים. כאן לא מדובר לא בצילום סובייקטיבי ולא ממש בצילום אובייקטיבי, אלא בצילום שיוצר תחושה שהמצלמה היא ישות שקיימת ומתבוננת על העולם ויש לה מה להגיד עליו. היא כמו מרגישה דברים, לא בהכרח הדברים שמרגישות הדמויות, אלא דברים משל עצמה.
תרגיל זיהוי: יש לזהות את סוגי תנועות המצלמה בשוט הזה מתוך הסרט "הילדים של מחר":
טקסט על הצילום ב"בית לחם" (PDF)
לקריאה על תנועת המצלמה בסרט "בית לחם" של יובל אדלר.בפרק זה נתרגל את המושגים שלמדנו בפרק הקודם דרך בדיקת מקרי בוחן. נצפה בסצנות של סרטים של במאים מוכרים וננסה לחשוב כיצד כל אחד מהם מניע את המצלמה.
סטיבן ספילברג – המצלמה ככלי לספר סיפור
ספילברג אוהב מאוד את המצלמה האובייקטיבית והפונקציונלית, אך יודע להשתמש בה בצורה שיוצרת תחושה של קסם והתפעלות. המצלמה שלו מספרת סיפור עם התחלה, אמצע וסוף באמצעות התנועה עצמה.
מרטין סקורסזה – המצלמה ככלי ליצירת ריגוש ואלימות
מרטין סקורסזה משתמש במצלמה שלו כדי ליצור ריגוש. הוא משתמש בתנועות דולי מהירות ואגרסיביות כדי להעצים את האנרגיה והמתח בסרטים שלו.
אנדריאה ארנולד – המצלמה ככלי להזדהות עם הדמות ויצירת תחושות
אנדריאה ארנולד משתמשת במצלמת כתף רועדת ואנרגטית כדי לתת ביטוי לעולמה הפנימי של הגיבורה. המצלמה "מזדהה" עם הדמות.
אלפונסו קוארון – המצלמה ככלי פיוטי ופוליטי
קוארון משתמש במצלמה וירטואוזית שלעתים מתנתקת מהגיבור ומרחפת בחלל כדי לחשוף את הסביבה החברתית והפוליטית.
סטנלי קובריק – המצלמה ככלי להעצמה והגדלה של הנראה
קובריק מניע את המצלמה בצורה שיוצרת תחושה של גודל, נשגבות ועוצמה, לעתים מאיימת.
- מהו ההבדל בין מצלמה אובייקטיבית למצלמה סובייקטיבית?
- מהו ההבדל בין נקודת מבט ובין צילום סובייקטיבי?
- מהו צילום סוגסטיבי? האם הצילום הסוגסטיבי הוא אובייקטיבי או סובייקטיבי?
- באילו מקרים נוצרת מצלמה דיאגטית?
- מהי מצלמה כתודעה נוספת?
- אילו אלמנטים משפיעים על אופי הצילום? (מהירות, קצב התנועה, חלקות וכדומה).
- מה מאפיין את תנועת המצלמה של ספילברג?
- מה מאפיין את תנועת המצלמה של סקורסזה?
- מה מייחד את האופן שבו אנדריאה ארנולד משתמשת במצלמה?
חומרים נוספים:
