אמנם הבסיס של האופן שבו אנו מספרים סיפורים בצורה אודיו-ויזואלית לא השתנה, והכלים הקולנועיים רלוונטיים היום אפילו יותר מתמיד, אך כניסתן של טכנולוגיות דיגיטליות הרחיבו, הבליטו ולעתים שינו כמה היבטים של השפה הקולנועית שמתאימים יותר לעידן החדש, לקצב שלו ולתפיסת העולם שממתגבשת בו.
פרק זה יתבסס על גישה דטרמיניסטית טכנולוגית שטוענת כי טכנולוגיות חדשות מביאות עמן שינויים בצורת החשיבה ובצורת ההתנהגות בחברה. כך, הטכנולוגיות הדיגיטליות יוצרות אצל בני האדם תפיסות עולם שונות המבוססות על מיידיות, תגובה מהירה, משבר זהות מתמיד ועוד מאפיינים. בעקבות הגדרה זו הפרק יציג כיצד השפה הקולנועית הולכת ומפתחת כלים חדשים שמתאימים בצורה טובה יותר כדי לבטא את הצרכים העכשוויים שלנו.
- ט.1 המדיום הוא המסר הדיגיטלי
- ט.2 ביטויים מרכזיים של האסתטיקה הדיגיטלית
- התלמיד יבין את המהות של הגישה הדטרמיניסטית טכנולוגית.
- התלמיד ידע לזהות בקצרה את האופן שבו טכנולוגיות דיגיטליות מעצבות את צורת החשיבה ואת האופן שבו מספרים סיפורים היום.
- התלמיד יכיר את המאפיינים השונים של האסתטיקה הדיגיטלית החדשה ושל הגישות הנרטיביות החדשות בעקבות הטכנולוגיות הדיגיטליות.
- התלמיד ידע לזהות את המאפיינים של האסתטיקה הדיגיטלית בקטעי סרטים שהוא רואה.
- התלמיד יבין כיצד המאפיינים של האסתטיקה הדיגיטלית מבטאים שינויים תפיסתיים, התנהגותיים ומחשבתיים בעידן הדיגיטלי ומשתמשים בהם כדי לספר סיפור אודיו-ויזואלי.
בתת-פרק זה התלמידים צריכים להבין את המשמעות של הגישה הדטרמיניסטית טכנולוגית. לפי גישה זו, מה שקובע את האופן שבו אנו נחשוב ונתנהג הוא מערכת היחסים שלנו עם טכנולוגיות.
א. כפר גלובלי: מקלוהן טבע את המושג כדי לתאר מצב שבו העולם כולו צורך את אותם תכנים ומתעדכן בזמן אמת. עם זאת, זה לא בהכרח אוטופי. כמו בכפר קטן, נוצר מצב של חדירה לפרטיות, רכילות, ושפיטה מהירה (שיימינג, תרבות הביטול).
ב. אלימות היא סוג של ביטוי עצמי: אנו חווים משבר זהות תמידי, זהות מפוזרת וזורמת. כדי להרגיש "קיימים" ובעלי גבולות, אנו נוטים להתנגש באחרים (טוקבקים אלימים, ויכוחים ברשת). ההתמכרות למדיה היא התמכרות לעצמנו - להרגיש במרכז.
ג. כולם עושים אמנות: מיטשטש ההבדל בין צרכן ליוצר. כולם יוצרים תוכן (טיקטוק, יוטיוב, פוסטים) ומקבלים פידבק. הקהל (המעריצים) הופך לשותף פעיל שיכול להשפיע על היצירות עצמן.
ד. הכולבבתאחתיות (Allatonceness): עומס מידע שמגיע בבת אחת. ריבוי חלונות, התראות והסחות דעת. חוסר יכולת להעמיק, וצורך במידע מהיר, קצר ולעניין.
1. המשכיות מועצמת (Intensified Continuity):
דיוויד בורדוול טוען שהוליווד העצימה את השפה הקולנועית הקלאסית והפכה אותה למהירה יותר. מאפיינים: עריכה מהירה (שוטים קצרים מאוד), תנועת מצלמה מתמדת, ופירוק המרחב לריבוי זוויות. זה נועד ליצור תחושת תנועה, אנרגיה ומתח, גם בסצנות דיאלוג רגילות.
2. אפקטים ויזואליים והגוף הגמיש:
המעבר מאפקטים "מיוחדים" לאפקטים "ויזואליים" שמשתלבים בכל פריים (תיקוני תאורה, שתילת רקעים). נוצר טשטוש בין הממשי לווירטואלי. הגוף האנושי הופך ל"גוף גמיש" וכול-יכול (כמו בסרטי גיבורי-על), תערובת של שחקן ופיקסלים, שיכול לבצע פעולות בלתי אפשריות.
3. סדרתיות וסיפור טרנס-מדיאטי:
הסיפור לא נגמר בסרט. הוא ממשיך למשחקים, סדרות, קומיקס ורשת. המטרה היא בניית "עולם" (World Building) ולא רק "סיפור". זה מאפשר סדרתיות אינסופית (סיקוול, פריקוול, ריבוט, ספין-אוף, יקומים קולנועיים) ויוצר מעורבות גבוהה של הקהל (פאנדום) שמשפיע בחזרה על היצירה.
- מה טוענת גישת הדטרמיניזם הטכנולוגי?
- מה המשמעות של המושג כפר גלובלי? כיצד מוגדרת ההתנהגות בכפר שכזה?
- למה יש חשיבות כה מרכזית לביטוי העצמי בעולם הדיגיטלי? כיצד הוא קשור לאגרסיות ואלימות?
- מה משמעות המושג "הכולבבתאחתיות"? איזו אסתטיקה הוא משקף? כיצד זה מתבטא בסרטים בעידן הדיגיטלי?
- מהם המאפיינים של ההמשכיות המועצמת?
- כיצד הטשטוש בין הדיגיטלי לממשי יוצר את המושג "הגוף הגמיש"? מה משמעותו?
- מה ההבדל בין אפקט מיוחד לאפקט דיגיטלי/ויזואלי?
- מה זה סיפור טרנס-מדיאטי?
- למה הסיפור הסדרתי הוא אידיאלי לשילוב הקהל בתהליך היצירה?