בחינה פנימית באנימציה י"ג

באחד מהימים הראשונים לעבודתה של אחות חדשה במרפאה מקומית בכפר מימון, הגיע לבדיקה שגרתית מטופל חביב מותיקי הישוב.

ישוב על כיסא גלגלים, מלווה בעובד זר, התייצב בחדר האחות לבדיקה שגרתית. בעוד האחות מכינה את אחד ממכשירי הבדיקה, פנה אליה הקשיש בחיוך ואמר: "את יודעת, יש לי במושב מטע של התפוזים הכי טעמים בארץ."

"איזה יופי," אמרה האחות תוך כדי בדיקה. "זה מטע מיוחד," הטעים הקשיש והוסיף, "במו ידי שתלתי את העצים, השקתי ושמרתי עליהם. בכל שנה הביאו לי העצים, תפוזים רבים, גדולים ומתוקים שהגיעו לכל בית בישראל."

"כל הכבוד לך," אמרה האחות שהייתה מרוכזת בהקלדת נתוני הבדיקה שזה עתה סיימה. "היית רוצה שאביא לך לטעום מהתפוזים המתוקים שלי?" שאל הקשיש בהתלהבות.

האחות הסיטה את מבטה ממסך המחשב, הביטה בקשיש שבקרוב ימלאו לו 90, חייכה במבוכה והשיבה: "בטח, בשמחה רבה."

"חכי פה," אמר הקשיש, "אני אביא לך תפוזים טעימים במיוחד מהמטע שלי."

בסוף היום, כמה דקות לפני סגירת המרפאה, חזר הקשיש מלווה בעובד זר. על ברכיו היה מונח ארגז חדש מעוטר בתווית שעליה מודפס בצבע כתום, צמד המילים "תפוחי זהב".

"הנה," אמר כולו קורן מאושר, "זה במיוחד בשבילך."

"תודה לך," השיבה האחות במבוכה, ולקחה לידיה את ארגז התפוזים שהיה ריק. "אני משוכנעת שטעמם של התפוזים משובח, אשמח לטעום מהם."

הקשיש המאושר פנה לאחור ותוך כדי ביקש שתספר לו האם נהנתה מטעמם של התפוזים שהביא. האחות המחויכת הניחה את ארגז תפוזי הזהב מתחת לשולחן עבודתה, כיבתה את אורות המרפאה ויצאה חזרה לביתה לאחר יום עבודה גדוש ומעצים.