דילמה: לממן או להפריט?
שידור ציבורי צריך להיות מנותק משיקולים מסחריים ועל כן להיות ממומן על ידי המדינה (תקציב, מיסים וכד'). שידור ציבורי אמור לפנות לכלל הציבור, לייצג את האינטרסים של הציבור, לייצג את מגוון הקבוצות בציבור (ולכן הוא גם בדרך כלל זוכה לפחות רייטינג מהשידור המסחרי).
בישראל מדובר בתאגיד השידור הציבורי "כאן" שמשדר בטלוויזיה וברדיו וכן בגלי צה"ל.
יתרון – שידור שמחויב לאינטרס של הציבור, מנותק משיקולים מסחריים ולכן יכול ליצור תוכן "איכותי", לפנות גם למיעוטים (שבדרך כלל המפרסמים הגדולים מתעלמים מהם).
חיסרון – עלויות גבוהות מאוד, אפשר להשתמש בכסף למטרות אחרות, השידורים זוכים לרייטינג נמוך.
יתרון – מתפנה תקציב גדול למטרות אחרות, המדינה לא צריכה "לנהל" (לא רק לממן) גופים של תקשורת שצריכים להתנהל בעצמם.
חיסרון – השידור יהיה רק מסחרי, לא יהיה מישהו שישדר למשל למיעוטים, לא יהיה מישהו שיש עליו חובה ליצור תוכניות איכות (דלות רייטינג) כמו סרטי תעודה לדוגמה.
שר התקשורת דיבר בכנס לעיתונות באוניברסיטת רייכמן, שם גם קרא להפריט את גל"צ ולסגור את הגופים שאחראים על הרגולציה... וטען: "אני רואה תקשורת מוטה מדי לכיוון שמאל".
לקריאת הכתבהבדרך לסגירת כאן 11? * השר לא אמר באופן חד משמעתי שיפעל מיידית לסגירת כלי תקשורת במימון ציבורי, אך הדגיש: "כל אחד יוכל לשדר וייכנסו שחקנים חדשים".
לקריאת הכתבההשר הנכנס טען בכנס כי במהדורות החדשות בערוצים 12 ו-13 "יש הטיה מוחלטת" והצהיר כי הוא רוצה לגוון את הדעות המוצגות בהן.
לקריאת הכתבההתקשורת גרועה כי אין בה תחרות בגלל השידור הציבורי: כלי תקשורת מסחריים מתחרים עם השידור הציבורי על כספי מפרסמים, אבל השידור הציבורי הוא הפסדי בהגדרה.
לקריאת הטור