ניתוח השוואתי של ערוצי החדשות מגלה כיצד ראש הממשלה משפיע על סדר היום התקשורתי
ערוץ 12, 13 וכאן 11: מנסים לשמור על עצמאות עיתונאית, אבל בפועל משנים את סדר היום בעקבות הצהרות נתניהו. התחקירים נדחים, ההצהרה הופכת לכותרת המרכזית.
ערוץ 14: פועל כמעין דובר של הממשלה ושל נתניהו. נותן פלטפורמה ללא ביקורת, מדגיש את המסרים של הממשלה, ונמנע מתחקירים ביקורתיים.
המסקנה: גם ערוצים שמנסים להיות ביקורתיים מוצאים את עצמם מגיבים למסרים של נתניהו, במקום ליצור את סדר היום בעצמם.
סדר יום תקשורתי (Media Agenda) הוא רשימת הנושאים שהתקשורת מחליטה לכסות ולהציג לציבור. זה לא רק "מה קורה היום" - זה "מה התקשורת מחליטה שחשוב שהציבור ידע".
בדמוקרטיה בריאה, התקשורת קובעת את סדר היום על סמך שיקולים עיתונאיים: מה חשוב לציבור? מה הממשל מנסה להסתיר? אילו סוגיות צריכות לעלות לדיון?
אבל כאשר פוליטיקאי חזק כמו נתניהו מצליח להכתיב את סדר היום - התקשורת הופכת מיוזמת לתגובתית. במקום לקבוע "מה חשוב", היא מגיבה ל"מה נתניהו רוצה שנדבר עליו".
מניפולציה תקשורתית היא שימוש מכוון בכלים תקשורתיים כדי להשפיע על דעת הקהל ולשלוט בשיח הציבורי.
נתניהו מצליח לעשות זאת באמצעות כמה טכניקות:
1. תזמון הצהרות: כאשר יש תחקיר מביך או נושא שהוא לא רוצה שידברו עליו, נתניהו מכנס מסיבת עיתונאים או מפרסם הצהרה דרמטית שמסיטה את תשומת הלב.
2. שליטה במסגור: ההצהרות של נתניהו מוכנות מראש עם מסגור ברור - הוא קובע איך הנושא יוצג ("מלחמה קיומית", "איום אירני", וכד').
3. יצירת אירועים: במקום להגיב לשאלות של התקשורת, נתניהו יוצר אירועים שהתקשורת חייבת לכסות (נאומים, הכרזות, מפגשים דיפלומטיים).
עצמאות תקשורתית פירושה שהתקשורת פועלת על סמך שיקולים עיתונאיים, לא פוליטיים. היא לא מושפעת מלחצים, איומים, או מניפולציות של השלטון.
כאשר ראש הממשלה קובע את סדר היום - העצמאות הזו נפגעת. התקשורת הופכת לכלי בידי הפוליטיקאי, גם אם היא לא מתכוונת לכך.
הבעיה היא לא שהתקשורת מכסה הצהרות של ראש הממשלה - זה חלק מתפקידה. הבעיה היא כשהיא מוותרת על התחקירים, על השאלות הקשות, ועל הנושאים שהיא החליטה שחשובים - רק כי נתניהו הצליח להסיט את תשומת הלב.
בדמוקרטיה, אמורים להיות שני כוחות מאוזנים:
הכוח הפוליטי - הממשלה, ראש הממשלה, השרים. יש להם סמכויות, תקציבים, והשפעה ישירה על חיי האזרחים.
הכוח התקשורתי - התקשורת כ"רשות רביעית". היא מפקחת על השלטון, חושפת שחיתות, ומספקת לציבור מידע לקבלת החלטות.
כאשר הכוח הפוליטי חזק מדי והוא מצליח לשלוט בסדר היום התקשורתי - האיזון נשבר. התקשורת לא יכולה למלא את תפקידה כמפקחת על השלטון אם היא עסוקה בלהגיב למסרים של השלטון.
מסגור הוא הדרך שבה סיפור מוצג. מי שקובע את המסגור - שולט בנרטיב.
כאשר נתניהו מצליח לקבוע את סדר היום, הוא גם קובע את המסגור. לדוגמה: אם יש תחקיר על שחיתות, נתניהו יכול לכנס מסיבת עיתונאים על "איום ביטחוני" - והמסגור משתנה מ"שחיתות" ל"ביטחון".
תקשורת עצמאית צריכה לשמור על המסגור העיתונאי שלה. גם אם היא מכסה את ההצהרה של נתניהו, היא צריכה להזכיר: "ראש הממשלה הכריז על X, ביום שבו אמור היה להתפרסם תחקיר על Y".
ערוץ 14 מייצג מקרה קיצוני של אובדן עצמאות תקשורתית. הוא לא רק מושפע מסדר היום של נתניהו - הוא פועל כדובר של הממשלה.
זה לא עיתונות - זו תעמולה. ערוץ 14 לא מנסה לפקח על השלטון, אלא לקדם את המסרים שלו.
הבעיה היא שזה יוצר תחרות לא הוגנת: ערוצים שמנסים להיות עיתונאיים מוצאים את עצמם מתחרים בערוץ שפשוט משדר את מה שנתניהו רוצה - בלי שאלות קשות, בלי ביקורת.
המקרה הזה ממחיש מושגים מרכזיים:
סדר יום תקשורתי - מי קובע אילו נושאים יכוסו בתקשורת.
עצמאות תקשורתית - היכולת של התקשורת לפעול ללא השפעה פוליטית.
מניפולציה תקשורתית - שימוש בכלים תקשורתיים להשפעה על דעת הקהל.
מסגור תקשורתי - הדרך שבה סיפורים מוצגים והשפעתה.
כוח פוליטי - היכולת של פוליטיקאים להשפיע על התקשורת.
פוליטיזציה - התהליך שבו תקשורת הופכת לכלי פוליטי.
דמוקרטיה ותקשורת - הקשר ההדוק ביניהם והחשיבות של איזון כוחות.
המסקנה: כאשר פוליטיקאי מצליח לשלוט בסדר היום התקשורתי - הדמוקרטיה בסכנה. תקשורת שמגיבה במקום ליזום, שנסוגה מתחקירים בפני הצהרות, ושמאפשרת לפוליטיקאי לקבוע מה חשוב - לא יכולה למלא את תפקידה כשומרת הסף של הדמוקרטיה. העצמאות התקשורתית היא לא מותרות - היא תנאי הכרחי לחברה חופשית. 🏛️📺