החלטה ממשלתית שיצרה פיצול ציבורי ודילמה תקשורתית
שנת 2024: יום הזיכרון יצוין בתאריך המוכר לציבור - 7 באוקטובר (התאריך הלועזי).
משנת 2025 והלאה: יום הזיכרון יצוין בתאריך העברי - כ"ד בתשרי.
התוצאה: הציבור מכיר את התאריך "7 באוקטובר" והאירועים נקראים "טבח השבעה באוקטובר", אבל יום הזיכרון הרשמי נקבע לתאריך אחר.
יש טענה כי הממשלה מנסה "להרחיק" את טקסי הזיכרון מהתאריך המוכר - 7 באוקטובר - כדי להרחיק את הזיכרון של הטבח מעצמה ומאחריותה לאירועים.
מועד אחר (כ"ד בתשרי) ימקד את הטקסים ואת הזיכרון במלחמה ולא באירועים הקשים שהתרחשו ב-7 באוקטובר, ובאחריות הממשלה להם.
זיכרון קולקטיבי הוא הדרך שבה חברה שלמה זוכרת ומנציחה אירועים היסטוריים. זה לא רק עניין של תאריכים - זה עניין של משמעות.
קביעת מועד הזיכרון משפיעה על המשמעות של האירועים. האם נזכור את "7 באוקטובר" - התאריך שהפך לסמל, שהציבור מכיר ושמסמן את התחלת הזוועה? או נזכור את "כ"ד בתשרי" - תאריך שמתחבר למלחמה שבאה אחרי?
בחירת התאריך העברי על פני הלועזי משנה את ההקשר התרבותי: זה הופך את האירוע ליותר "יהודי-ישראלי" ופחות "בינלאומי". זה גם מרחיק אותו מה"7 באוקטובר" שכולם מכירים.
פוליטיזציה היא התהליך שבו נושאים שאמורים להיות מעל פוליטיקה הופכים לכלי פוליטי.
הטענה נגד הממשלה היא שהחלטה על מועד הזיכרון היא פוליטית: היא נועדה לשנות את המיקוד מהאחריות לכשלים שהובילו ל-7 באוקטובר, למלחמה שבאה אחרי ושבה היו גם הצלחות.
כ"ד בתשרי הוא תאריך שמתחבר יותר למלחמה - "חרבות ברזל". 7 באוקטובר מתחבר יותר לטבח, לכשלון המודיעיני והביטחוני, ולשאלה "איך זה קרה?"
זיכרון לא צריך להיות פוליטי - הוא צריך לשרת את הקורבנות, את המשפחות, ואת החברה כולה. כאשר הממשלה משתמשת בזיכרון כדי לשרת אינטרסים פוליטיים - זו בעיה מוסרית ודמוקרטית.
התקשורת עומדת בפני דילמה מורכבת: האם לכבד את ההחלטה הרשמית של הממשלה ולסקר בעיקר את הטקס בכ"ד בתשרי, או לכבד את הזיכרון הציבורי ולהתמקד ב-7 באוקטובר?
אם התקשורת בוחרת בטקס הרשמי - היא עלולה להיתפס כמי שמשרתת את הממשלה ומתעלמת מהמשפחות השכולות.
אם התקשורת בוחרת בטקס של המשפחות - היא עלולה להיתפס כפוליטית ואנטי-ממשלתית.
הפתרון האידיאלי: לכסות את שני הטקסים בצורה שווה ולתת לציבור להחליט. אבל גם זה לא פשוט - אם שני הטקסים מתקיימים באותו זמן, התקשורת צריכה לבחור למי לתת שידור ישיר.
מסגור הוא הדרך שבה התקשורת בוחרת להציג סיפור. בעניין מועד הזיכרון, יש שני מסגורים אפשריים:
מסגור 1: "מחלוקת על מועד הזיכרון" - זה מסגור שמדגיש את הפיצול, את המחלוקת הפוליטית, ואת הניסיון של הממשלה להשפיע על הזיכרון.
מסגור 2: "שני טקסים לכיבוד הזיכרון" - זה מסגור שממעיט בחשיבות המחלוקת ומציג את שני הטקסים כלגיטימיים ומשלימים.
בחירת המסגור משפיעה על איך הציבור מבין את הנושא. תקשורת אחראית צריכה להיות מודעת לכוח המסגור ולהשתמש בו בזהירות.
אירועי 7 באוקטובר הם טראומה לאומית. אלפי אנשים איבדו יקירים, חוו אלימות קיצונית, או עדיין מחכים לחזרת חטופים.
המחלוקת על מועד הזיכרון מוסיפה כאב. משפחות שכולות מרגישות שהממשלה "גוזלת" מהן את הזכות לקבוע איך ומתי לזכור את יקיריהן.
התקשורת צריכה להיות רגישה לכאב הזה. זה לא רק דיון פוליטי או לוגיסטי - זה עניין של כבוד, של אבל, ושל זיכרון.
כיסוי תקשורתי אחראי צריך להעניק קול למשפחות, לכבד את בחירותיהן, ולהימנע מפוליטיזציה של הסבל שלהן.